מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Stroke במהלך חודש ינואר, עולה קשר בין טיפול בנוגדי-דיכאון ובין סיכון מוגבר להתפתחות דימומים מיקרוסקופיים חדשים במוח.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי נוגדי-דיכאון ספציפיים לסרטונין עשויים להביא לעליה בסיכון לסיבוכי דמם. במחקר חתך קודם הם לא זיהו קשר בין טיפול בנוגדי-דיכאון ובין נוכחות דימומים מוחיים תת-קליניים. כעת, הם ביקשו לבחון אם קיים קשר בין נוגדי-דיכאון ובין סיכון מוגבר לדימומים מוחיים מיקרוסקופיים, תת-קליניים חדשים.

מדגם המחקר כלל 2,449 משתתפים בגילאי 45 שנים ומעלה, שלקחו חלק במחקר מבוסס-אוכלוסיה, Rotterdam Study. בכל המשתתפים לא הייתה עדות לדימומים מיקרוסקופיים בתחילת המחקר והם השלימו בדיקות הדמיה בתהודה מגנטית בתחילת המחקר בשנת 2005 ובשנת 2013 (מרווח זמן ממוצע של 3.9 שנים) במטרה לקבוע את ההיארעות של מיקרו-דימומים.

הטיפול בנוגדי-דיכאון (כן/לא) נבחן בתחילת המחקר ובמהלך בדיקת המעקב. ניתוח נוסף כלל סיווג טיפול בנוגדי-דיכאון לתרופות בעלות אפיניות נמוכה, בינונית או גבוהה לנשא סרטונין, ולחילופין כתרופות ממשפחת SSRI (Selective Serotonin Reuptake Inhibitor) או תרופות לא-סלקטיביות . הם ערכו ניתוח סטטיסטי להערכת הקשר בין נוגדי-דיכאון ובין היארעות מיקרו-דימומים.

מהתוצאות עלה קשר בין טיפול בנוגדי-דיכאון ובין היארעות מוגברת של מיקרו-דימומים מוחיים (יחס סיכויים של 2.22) בהשוואה לאלו שלא טופלו בתרופות אלו. כאשר הטיפול סווג לפי האפיניות לנשא לסרטונין, החוקרים זיהו קשר בין טיפול בתרופות בעלות אפיניות בינונית לסרטונין ובין סיכון מוגבר להתפתחות מיקרו-דימומים (יחס סיכויים של 3.07). לסיום, החוקרים זיהו קשר בין SSRI ובין תרופות שאינן SSRI ובין היארעות מוגברת של דימומים מיקרוסקופיים.

לסיכום, ממצאי המחקר הצביעו על קשר בין טיפול בנוגדי-דיכאון ובין סיכון מוגבר להתפתחות מיקרו-דימומים. ממצאי המחקר תומכים בממצאים ממחקרים קודמים שהצביעו על סיכון מוגבר לדימומים תוך-גולגולתיים וחוץ-גולגולתיים בקרב מטופלים בנוגדי-דיכאון.

Stroke. Published online December 10, 2015

לידיעה במדסקייפ