בחולים עם הפרעה דו-קוטבית, טיפול בנוגדי-דיכאון בלבד מלווה בסיכון מוגבר למעבר למאניה, כך עולה מנתונים תצפיתיים חדשים משבדיה. מנגד, בחולים עם הפרעה דו-קוטבית המטופלים בו-זמנית בנוגדי-דיכאון ובמייצב מצב רוח לא תועד סיכון מוגבר להתמרה מאנית.
מהמחקר שפורסם בכתב העת American Journal of Psychiatry עולה כי הסיכון להתמרה מאנית לאחר טיפול בנוגדי-דיכאון בחולים עם הפרעה דו-קוטבית תואר בעיקר בחולים עם טיפול מונותרפי בנוגדי-דיכאון.
החוקרים זיהו 3,240 חולים עם אבחנה של הפרעה דו-קוטבית, שלא קיבלו טיפול בנוגדי-דיכאון במהלך השנה החולפת, והחלו בטיפול בנוגדי-דיכאון בלבד או בשילוב עם מייצבי מצב-רוח.
מהנתונים עולה כי 1,117 חולים (34.4%) קיבלו טיפול בנוגדי-דיכאון בלבד, ובחולים אלו תועדה עליה של למעלה מכפליים בסיכון להופעת מאניה על-רקע הטיפול התרופתי (יחס סיכון של 2.83).
בקרב חולים שטופלו בו-זמנית במייצבי מצב-רוח לא תועד שינוי חד בסיכון למאניה במהלך שלושת החודשים לאחר התחלת טיפול בנוגדי-דיכאון (יחס סיכון של 0.79), וסיכון מופחת תועד 3-9 חודשים לאחר התחלת הטיפול (יחס סיכון של 0.63).
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!