מתוצאות מחקר חדש עולות תוצאות חיוביות באשר לטיפול בדיכאון המופיע לאחר תסמונת כלילית חדה, גישה שגם משתלמת מבחינת מאזן עלות-תועלת.

במחקר אקראי ומבוקר שכלל 150 חולים לאחר תסמונת כלילית חדה עם תסמיני דיכאון מצאו החוקרים כי באלו שקיבלו טיפול בן שישה חודשים, שכלל ייעוץ בנוגע לפתרון בעיות ו/או טיפול תרופתי בנוגדי-דיכאון, מדדי התסמינים היו נמוכים יותר משמעותית לפי מדד BDI (Beck Depression Inventory), בהשוואה לחולים מקבילים שקיבלו את הטיפול הסטנדרטי. בנוסף, הערכת עלויות הטיפול הרפואי לא הייתה שונה משמעותית בין הקבוצות .

לדברי החוקרים, כל שנה כ-1.2 מיליון מבוגרים בארה”ב שורדים לאחר תסמונת כלילית חדה, דוגמת אנגינה לא-יציבה או אוטם לבבי. דיכאון לאחר תסמונת כלילית חדה הינה תופעה נפוצה, העשויה להביא לעלייה בסיכון לתסמונת כלילית חדה נוספת בהיקף של 150%, ועשויה להביא לעליה בסיכון היחסי לתמותה מכל-סיבה בהיקף של 100%.

עם זאת, טיפול שגרתי במצבים אלו עדיין אינו נפוץ, בשל תועלת לא-רבה לבדיקות סקירה לדיכאון, אי-מתן טיפולים יעילים כנגד דיכאון, השפעות חלשות של טיפולים לדיכאון ואפשרויות טיפול מוגבלות במידה והמאמצים הראשונים נכשלים.

החוקרים הסבירו כי CODIACS (Comparison on Depression Interventions after ACS) נבנה כמחקר המשך למחקר מוקדם יותר שנערך ע”י החוקרים. לדבריהם, מספר אנשים היו סקפטיים באשר לתוצאות המחקר מקורי, וטענו כי לא יוכלו לשחזר ירידה כה גדולה בתסמיני דיכאון.

במחקר CODIACS Vanguard נכללו 150 חולים עם מדדים של 10 ומעלה בסולם BDI לאחר 2-6 חודשים מאשפוז בשל תסמונת כלילית חדה, מחמישה מרכזים בין מרץ 2010 ועד ינואר 2012.

המשתפים חולקו באקראי לטיפול בן שישה חודשים שהתמקד בדיכאון עם מתן טיפול פעיל, עליה הדרגתית כל 6-8 שבועות בהתאם למדדי שאלון Patient Health Questionnaire (73 חולים), או טיפול סטנדרטי (77 חולים). הגיל הממוצע של משתתפים בכל קבוצה עמד על 59.2 ו-60 שנים, בהתאמה.

טיפול פעיל כלל טיפול לפתרון בעיות בהתאם להעדפות המטופל, שניתן דרך הטלפון או האינטרנט (41 חולים), טיפול תרופתי בנוגדי דיכאון (9 חולים), שני הטיפולים (17 חולים) או אף אחד מהם (6 חולים).

התוצאים העיקריים כללו את השינוי במדדי דיכאון, כפי שנקבע לפי מדד BDI וסך עלויות הטיפול הרפואי.

מהתוצאות עולה כי בקבוצת הטיפול הפעיל חלה ירידה גדולה יותר משמעותית במדדי תסמיני דיכאון בתום הטיפול, בהשוואה למדדים בקבוצת הטיפול הסטנדרטי (מדדי BDI של 10.1- ו-6.6-, בהתאמה).

מניתוח נוסף לפי תתי-קבוצות, מדדי BDI בקבוצת הטיפול הפעיל ירדו בהיקף גדול יותר בנשים בהשוואה לגברים (6.4- לעומת 1.6-, בהתאמה).

עלויות הטיפול הרפואי הנפשי הראשוניות היו גבוהות יותר בקבוצת הטיפול הפעיל, בהשוואה לקבוצת הטיפול הסטנדרטי (הבדל של 687 דולרים, p<0.001), אך עלויות הטיפול היו נמוכות יותר (ב-1,010 דולרים). כתוצאה מכך, העלויות המשוערות הכוללות לא היו שונות משמעותית בין הקבוצות.

החוקרים מדגישים כי ממצאי המחקר מדגימים שוב את הירידה הגדולה בתסמינים, שהודגמה במחקר הקודם, כמו גם את מאזן עלות-תועלת של הטיפול.

JAMA Intern Med. Published online March 7, 2013

לידיעה במדסקייפ