ד”ר בן פודה שקד

משני מחקרים אשר הוצגו בכנס השנתי של ה-American Psychiatric Association (APA) עולה כי טיפול פסיכיאטרי ותמיכה פסיכוסוציאלית עשויים להיות בעלי השפעה משמעותית על השרידות ואיכות החיים של נשים הסובלות מסרטן, המהוות אוכלוסיית חולים המאופיינת בשיעורים גבוהים של דיכאון וחרדה.

במחקר הראשון, שהינו ניתוח שניוני של מחקר מבוקר בהקצאה אקראית בו נכללו 125 נשים עם סרטן שד גרורתי, נמצא כי השרידות החציונית באלו מהן שהראו ירידה בציוני מדדי דיכאון במהלך שנה של מעקב הייתה כפולה מזו של נשים בהן ציונים אלו הלכו ועלו (53.6 לעומת 25.1 חודשים). החוקרים מעידים כי הופתעו מתוצאות אלו ומגודל הפער בין שתי הקבוצות. לדבריהם, הדבר מעיד על כך שטיפול בדיכאון, הן פסיכותרפואטי והן תרופתי, הינו ישים ויעיל גם במקרים של סרטן מתקדם.

המחקר פורסם בגיליון פברואר של ירחון Journal of Clinical Oncology.

על אף שההתערבות שנבדקה במחקר לא הייתה קשורה בשרידות רבה יותר, נמצא כי ירידה במדדי דיכאון עשויה לשפר לא רק את איכות החיים של הנשים כי אם גם את משכם.

לדברי החוקרים, מספר רב של מחקרים בחן עד כה את הקשרים בין דיכאון ובין סרטן. חוקרי סרטן מוצאים קשרים משמעותיים בין דיכאון ובין הפרעות אנדוקריניות, וריאביליות בקצב הלב, סמנים דלקתיים וכן תוצאי תמותה. עם זאת, מעט מחקרים בלבד חקרו את השאלה שמא שינויים בתסמיני הדיכאון קשורים בשרידות.

במאמר אשר פורסם בידי אותו חוקר ראשי בגיליון פברואר של ירחון Journal of the American Medical Association (JAMA), נטען כי תמיכה חברתית והתערבויות פסיכולוגיות-פסיכיאטריות עשויות לשפר את השרידות בחולי סרטן אולם פעמים רבות אינן זוכות להתייחסות במסגרת הטיפול במחלה.

באותו המאמר טוען מומחה נוסף כי על אף שתמיכה חברתית כמעט תמיד עשויה לגרום לאנשים להרגיש טוב יותר, הרי שאין גוף ראיות די חזק המראה כי טיפולים המתייחסים לסוגיות חברתיות או רגשיות אכן משפרים שרידות בקרב חולי סרטן. המומחה סבר כי יש לטפל בדיכאון מאחר והופך את החולים לאומללים, ולא מאחר ומשפר שרידות. עם זאת, החוקר הראשי במחקר הנוכחי טוען כי זוהי שגיאה, וכי שבעה מבין 12 מחקרים בתחום הראו השפעה של תמיכה רגשית על השרידות. לדבריו, המחקר הנוכחי של קבוצתו הינו דוגמא נוספת לכך שמשתנים פסיכוסוציאליים אכן משפיעים של השרידות בקרב חולי סרטן.

במסגרת המחקר, ביקשו החוקרים לבחון נתונים ממחקר מבוקר בהקצאה אקראית אשר נערך בין השנים 1991 ו-1996, ובו נבדקה ההשפעה של קבוצת טיפול תומכת-אקספרסיבית (Supportive-expressive group therapy, SET) על נשים באזור מפרץ סן-פרנסיסקו הסובלות מסרטן שד גרורתי, בגיל ממוצע של 52.7 שנים.

הנשים הוקצו אקראית לקבוצות התמיכה (SET) למשך שנה לצד חומר לימודי (כך ב-64 נשים) או לחילופין לקבל את החומר העיוני בלבד (61 נשים נוספות). התערבות ה-SET כללה מפגשים קבוצתיים שבועיים אשר הונחו בידי צוותים רב-מקצועיים.

החוקרים מדווחים כי כל הנשים נתבקשו למלא את שאלוני ה-Center for Epidemiologic Studies-Depression Scale (CES-D) בתחילת המעקב ושוב כעבור ארבעה, שמונה ו-12 חודשים. מידע אודות השרידות נאסף באמצעות ה-Social Security Death Index או באמצעות שיחות מעקב טלפוניות למשתתפות, לבני משפחותיהן או לרופאיהן.

התוצאות הראו כי ישנה השפעה משמעותית של שינוי בציון מדד ה-CES-D במהלך השנה הראשונה על השרידות למשך 14 שנים (p=0.007). החוקרים מוסיפים כי כאשר ביקשו לבחון את הנתונים חמש שנים לאחר תחילת המעקב, נמצא כי מחצית מהנשים שהראו שיפור במדד הדיכאון (אלו עם ציוני CES-D גבוהים יותר) נותרו בחיים, בהשוואה לשליש בלבד מבין הנשים אשר הראו התדרדרות בציון זה (במהלך שנת המעקב הראשונה).

על אף שהנשים בקבוצת ההתערבות הראו שיפורים משמעותיים בתסמינים של טראומה, הפרעות מצב רוח, כאב וויסות רגשי, הרי שלא נצפה קשר מובהק בין קבוצת תמיכה זו או אחרת ובין ההשפעה של שינוי ה-CES-D על השרידות. אחת ההשלכות הקליניות האפשריות העולות ממחקר זה, טוענים החוקרים, הינה כי יתכן שעל אף שהתפתחות דיכאון זמן קצר לאחר האבחנה עשויה להיות חוויה תקינה, הכרחית ובריאה כחלק מתהליכי האבל וההסתגלות, הרי שבאם הדיכאון מתמשך, עלולות להיות לכך השלכות חמורות על השרידות.

החוקרים מוסיפים כי על פי ניסיונם, חולות אשר מנסות להדחיק את רגשותיהן סובלות יותר מדיכאון ומחרדה בהשוואה לאלו שלא עושות כן. מטרתם, הם מסבירים, הינה להפוך חרדה לפחד ודיכאון לעצבות, כך שהנשים תוכלנה לדעת ממה הן חוששות או מדוע הן עצובות. בנוסף, יש לעודד לדבריהם את המטופלות להתמודד עם הפחד שלהן מהמוות, תהליך אותו הם מכנים “Detoxifying dying“.

החוקרים מציינים כי אמנם לא ניתן להסיק מתוצאות המחקר הנוכחי ביחס לסיבתיות, אולם קבוצתם כעת עובדת על מחקר אשר יבחן את השאלה כיצד דחק ודיכאון משפיעים על ציר ההיפותלמוס-היפופיזה-אדרנל בחולות אלו. לדבריהם, ישנו יסוד סביר להניח כי הפרעה בויסות ציר זה מהווה גורם הקשור בניבוי הסיכון לתמותה מסרטן. כך למשל, מצאו כי במדגם של חולות סרטן שד, הן כאלו בשלב מוקדם של המחלה והן כאלו בשלב גרורתי, לרבות מהן לא הייתה תבנית תקינה של רמות הקורטיזול, וכי הרמות לא ירדו בהן לאורך שעות היום (כמו באוכלוסיה הכללית). בנוסף, ממצא זה ניבא שרידות נמוכה יותר, הם מדווחים.

במחקר השני, אשר פורסם בגיליון מרץ המקוון של ירחון Psycho-Oncology, מצאו החוקרים כי נשים אשר קיבלו אבחנה של סרטן במהלך ההיריון מצויות בסיכון מיוחד לחוות רמות גבוהות של דחק. הם מסבירים כי על הרופאים להקדיש תשומת לב מיוחדת למספר מדדים מוקדמים של מצוקה העשויים להצביע על הצורך בהפניית המטופלת לתמיכה פסיכולוגית, דבר שעשוי להביא לשיפור ארוך-טווח באיכות החיים של הנשים וכן של ילדיהן. החוקרים מוסיפים כי המטופלות ורופאיהם יכולים למצוא מידע נוסף בנושא באתר התמיכה האינטרנטי Pregnant with Cancer.

במחקר נכללו 231 נשים (גיל ממוצע בעת האבחנה, 34 שנים; שבוע היריון ממוצע, 14w) ממאגר ה-Cancer and Pregnancy Registry, אשר פותח בידי אחת החוקרות מבית החולים האוניברסיטאי Cooper בקמדן, ניו-ג’רזי. כל הנבדקות נתבקשו להשלים שאלונים, לרבות ה-Impact of Event Scale (IES) וה-Brief Symptom Inventory 18 (BSI-18). בנוסף, כלל מאגר הנתונים מידע ממעקב שבוצע אחר הנשים לאחר הלידה למשך מספר שנים.

החוקרים מדווחים כי 74 נשים השלימו את השאלונים, 3.8 שנים בממוצע לאחר האבחנה. סך של 52% ו-21% מהנשים הראו רמות חריפות של דחק בשני המדדים האמורים, בהתאמה. לדבריהם, מעניין היה לגלות כי נשים אלו הראו בסך הכל יותר חרדה מאשר דיכאון.

בין הגורמים שנמצאו כקשורים בסיכון מוגבר משמעותית לדחק פסיכולוגי ארוך-טווח, כפי שנמצא במדד ה-IES, נכללו היעדר טיפולי פוריות (p=0.02), בחירה שלא להישמע להמלצות להפסקת ההיריון (p=0.02), ניתוח לאחר ההיריון (p=0.01) ולידת פג (p=0.05). בין הגורמים שנמצאו כקשורים בסיכון משמעותי לדחק על פי מדד ה-BSI-18, נכללו ייצור בלתי-מספיק של חלב אם (p=0.02), והישנות פעילה של מחלת הסרטן (p=0.03). ניתוח קיסרי היווה גם הוא גורם בעל השפעה (אם כי ללא מובהקות סטטיסטית).

החוקרים מסבירים כי לא ידוע שמא דחק מוגבר מפחית את ייצור חלב האם או את המוטיבציה להניק או שמא הירידה בייצור חלב האם היא שמגבירה את הדחק. עבור נשים אשר אובחנו כסובלות מסרטן השד ועברו ניתוח לכריתת שד ללא ניתוח שחזור, ניסיונות הנקה משד אחד בלבד עשויים להיות מתסכלים לדבריהם.

מתוך הכנס השנתי של ה-American Psychiatric Association (APA) אשר נערך בהונולולו, הוואי, בחודש מאי 2011.

Journal of Clinical Oncology 2011

לידיעה במדסקייפ