ממחקר חדש שפורסם ב-American Journal of Psychiatry עולה כי Fluoxetine (פרוזק) עדיף על ליתיום במניעת הישנות אירועי דיכאון מג’ורי בחולים עם הפרעה דו-קוטבית מסוג II.
החוקרים מסבירים כי חולים הנוטלים ליתיום מצויים בסיכון גבוה להישנות מוקדם יותר מאלו שמטופלים ב- Fluoxetine. יתרה מזאת, החוקרים לא מצאו הבדל מובהק בתסמיני היפו-מאניה בין שתי התרופות.
במהלך 12 השבועות הראשונים למחקר, 167 חולים עם הפרעה דו-קוטבית מסוג II ואירוע דיכאון מג’ורי קיבלו טיפול מונותרפי ב- Fluoxetine, במינון 20 עד 80 מ”ג ביום. לאחר שבוע 12, 83 חולים החלימו, ו-81 הסכימו להשתתף בשלב ההקצאה האקראית. במהלך 50 השבועות הבאים, המשתתפים נטלו Fluoxetine (במינון 10-40 מ”ג ביום), ליתיום (במינון 300-1200 מ”ג ביום), או פלסבו.
הזמן הממוצע עד להישנות עמד על 250 ימים בקרב החולים שטופלו ב- Fluoxetine, 156 ימים עם טיפול בליתיום ו-187 ימים עם פלסבו.
יחס הסיכון המשוער עם ליתיום היה גבוה פי 2.5 בהשוואה ל- Fluoxetine.
עם זאת, הסיכון להישנות לא היה גבוה יותר עם אחת התרופות, בהשוואה לפלסבו. שיעורי ההישנות עמדו על 32.1% עם Fluoxetine, 57.7% עם ליתיום ו-51.9% עם פלסבו.
לא תועדו הבדלים מובהקים סטטיסטית או משמעותיים קלינית בתסמיני היפו-מאניה.
מהממצאים עולה כי ייתכן וטיפול מונותרפי ארוך-טווח ב- Fluoxetineעדיף על טיפול מונותרפי בליתיום מבחינת התועלת היחסית במניעת הישנות, לאחר החלמה מאירוע דיכאון על-רקע הפרעה דו-קוטבית מסוג II.
החוקרים מסבירים כי הקווים המנחים לטיפול בהפרעה דו-קוטבית אינם מבחינים בין הפרעה מסוג I או מסוג II. באופן כללי, ההנחיות מבוססות על דעות מומחים ולעיתים, על סקירות מבוססות-ראיות. עם זאת, אין מחקרים קליניים מבוקרים רבים שבחנו את היעילות והסבילות של הטיפולים המומלצים. במחקר הנוכחי ניסו החוקרים לעשות כן.
החוקרים קוראים להגדיל את תשומת הלב המוקדשת לאפיון, אבחון וטיפול בהפרעה דו-קוטבית מסוג II. לדבריהם, הפרעה זו עשויה להיות שונה מהפרעה דו-קוטבית מסוג I, וייתכן ודרושה גישה טיפולית שונה.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!