למרות השכיחות הגבוהה של דיכאון, העשוי להשפיע באופן משמעותי על סיכויי ההישרדות של חולים לאחר שבץ, מחקר חדש מצא כי מרבית החולים לאחר שבץ, הסובלים מדיכאון, אינם מקבלים טיפול תרופתי בנוגדי-דיכאון.
החוקרים מצאו כי 5 שנים לאחר שבץ, קרוב ל-20% מהשורדים סבלו מדיכאון, אך רק 22% קיבלו טיפול מתאים. דיכאון לאחר שבץ פוגע באיכות החיים ומעלה את שיעורי התמותה, ולכן חשוב מאוד לאבחן ולטפל במצבים אלו.
כחלק ממחקר NEMESIS (North East Melbourne Stroke Incidence Study), מחקר מבוסס-קהילה, שכלל 306,631 חולים עם אירוע שבץ ראשון ממלבורן באוסטרליה, החוקרים ביקשו להעריך את שכיחות דיכאון וטיפול בנוגדי-דיכאון 5 שנים לאחר השבץ.
חולים ששרדו אירוע שבץ עברו בדיקות סקר לדיכאון באמצעות סולם IDA (Irritability, Depression, Anxiety). נבדקים עם בעיות תקשורת או הפרעות קוגנטיביות לא עברו בדיקות סקר לדיכאון מאחר שלא ניתן לאבחן דיכאון בשיטה זו. בנוסף, כל המשתתפים נשאלו אודות הטיפול התרופתי שקיבלו, כולל מרשמים לטיפול בנוגדי-דיכאון.
משתתפים שהשיגו ציון של 7 נקודות או יותר אובחנו עם דיכאון. 5 שנים לאחר שבץ, שרדו 445 (45%) מבין 978 המקרים, 64 מהם הוצאו מהמחקר. סה”כ, בדיקות סקר בוצעו ב-289 חולים ששרדו 5 שנים לאחר אירוע שבץ.
החוקרים מצאו כי 17% מהמשתתפים בקבוצה זו סבלו מדיכאון קליני, אך רק 22% קיבלו טיפול בנוגדי-דיכאון. בנוסף, 28% מאלו שסבלו מדיכאון וקיבלו טיפול מתאים, עדיין סבלו מדיכאון.
לדברי החוקרים, השיעור הנמוך של טיפול בחולים לאחר שבץ הסובלים מדיכאון מעיד על כך שרופאים אינם מוכנים לתת טיפול שלא הוכח יעיל ובטוח לטיפול בדיכאון בחולים לאחר שבץ. גורם נוסף שעשוי להשפיע על המצב הוא פיספוס אבחנה של דיכאון.
החוקרים כותבים כי היה מפתיע לגלות כי אחוז גבוה מהחולים (72%) שקיבלו טיפול בנוגדי-דיכאון לא סבלו מדיכאון. ממצא זה עשוי להעיד על יעילות הטיפול בנוגדי-דיכאון, אך עשוי לנבוע מכך שהטיפול ניתן לאינדיקציה אחרת מדיכאון, דוגמאת טיפול בכאב.
יתרה מזאת, החוקרים מספרים כי בנבדקים שלא השלימו את בדיקת IDA בשל דיספאזיה או הפרעה קוגניטיבית היו בסיכוי גבוה יותר לקבל טיפול בנוגדי-דיכאון, בהשוואה לחולים שיכלו להשלים את הבדיקה.
אחת ממגבלות המחקר נובעת מהעדר נתונים אודות מינוני התרופות, משך הטיפול והאינדיקציה לשמה ניתן הטיפול, שעשויים להביא להערכת-יתר של הטיפול בדיכאון ויעילותו.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מוכיחים את הצורך הדחוף במחקר אקראי ומבוקר גדול, לבחינת נושא הטיפול בנוגדי-דיכאון בחולים לאחר שבץ.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!