במחקר הראשון מסוגו מצאו כי בחולים הסובלים מדיכאון עמוק רזיסטנטי, שאינם מגיבים לטיפול סטנדרטי בנוגדי-דיכאון, עשויה להיות תגובה טובה להוספת תרופה פסיכוטרופית בעלת טווח רחב לטיפול תרופתי, גם כאשר ניתן טיפול לטווח קצר.
למרות שרופאים השתמשו בשתי תרופות להגברת יעילות הטיפול בנוגדי-דיכאון בחולים הסובלים מהפרעת דיכאון עמידה לטיפול SSRI דוגמאת פרוזאק (Fluoxetine) ו-Zoloft (Sertraline), זהו המחקר הראשון שבדק תוספת לטיפול בחולים קשים מאוד.
במסגרת המחקר עקבו אחר חולים הסובלים מדיכאון שלא הגיב לטיפול ב-SSRI, ומצאו כי בחולים במצב פחות קשה נרשם שיפור עם טיפול ממושך יותר בתרופה פסיכוטרופית, Risperidone, לה טווח פעילות רחב בלבד למשך זמן קצר, שהביאה לשיפור ארוך טווח הודות להגדלת יעילות הטיפול בנוגדי דיכאון. אולם, בחולים במצב קשה יותר היה צריך להמשיך את הטיפול ב-Risperidone על בסיס מתמשך בכדי להשיג אותה רמת יעילות.
כ-40% מהחולים הסובלים מדיכאון אינם זוכים לשיפור בעקבות טיפול בנוגדי דיכאון או פסיכותרפיה. כשלון הטיפול עלול להוביל לבעיות בהיבטים רבים, כולל עבודה וקשרי משפחה, והטיפול עשוי להיות יקר מאוד.
המחקר מוכיח כי תת-קבוצה של חולים הסובלים מדיכאון כרוני שאינו מגיב לטיפול סטנדרטי בנוגדי-דיכאון, עשויים להשתפר עם מתן תוספת טיפול לתקופה קצרה. תוספת הטיפול דומה לזו של חולה הסובל ממחלה אוטואימונית קשה המטופל בתרופות אנטי-דלקתיות ומקבל סטרואידים בכדי להקל על תסמיני המחלה בזמן התקפים. חולים אלו אינם צריכים לקחת את הטיפול כל חייהם בכדי לזכות להשפעה לטווח ארוך.
במחקר השתתפו חולים הסובלים מהפרעת דיכאון עמוקה שאינם מגיבים לטיפול פרמקולוגי אחד לפחות. בממוצע, מרבית המטופלים לא הגיבו ליותר משתי תרופות, ומשך המחלה הממוצע עמד על כשנתיים.
המשתתפים טופלו ב-Citalopram במינון של עד 60 מ”ג ביום למשך 4-6 שבועות. לאלו שלא השיגו ירידה של לפחות 50% בתסמינים הוצעה האפשרות לקבלת טיפול סטנדרטי בתרופה פסיכוטרופית בעלת טווח רחב (Atypical Antipsychotic), Risperidone במינון עד 2 מ”ג ליום.
מרבית הנבדקים השתתפו בשלב זה בו החוקרים והמטופלים ידעו מהי התרופה ובאיזה מינון ניתנה, וכמעט 60% מהחולים שטופלו בתוספת Risperidone השיגו את הקריטריונים להגדרת הפוגה מדיכאון עד לתום 4-6 שבועות הטיפול. בשלב זה, המשתתפים הועברו לפרוטוקול כפל-סמיות בו המשיכו את הטיפול ב-Risperidone או שהחליפו אותו בפלסבו.
החוקרים מעודדים מאוד מתוצאות המחקר. הטיפול בדיכאון עמיד לטיפול מלווה בסיכון גדול לתחלואה ותמותה וירידה חמורה באיכות החיים. מדובר באחד הצרכים החשובים בבריאות הציבור והחוקרים מקווים שהמחקר יעודד חוקרים אחרים להמשיך ולחקור את הצורך בהמשך תוספות לטיפול.
דיכאון עמוק, המאופיין בעצבות, נדודי שינה, חולשה, תחושת חוסר-ערך, ותסמינים מגבילים אחרים, היא ההפרעה הסמויה ביותר בבריאות הציבור. דיכאון היא הסיבה המובילה למוגבלות בעולם כולו בגילאי 18-45. נוכחות דיכאון מעלה את הסיכון להתקף לב, שבץ, ועלולה להחמיר סכרת.
בנוסף, דיכאון מעלה את הסיכון להתאבדות, מספר המתאבדים גדול כמעט פי 2 ממספר האנשים הנרצחים בארה”ב.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!