השרה גרמן היקרה:

עקבתי במשך זמן מה אחרי הויכוח על הפלרה בישראל

http://www.jpost.com/Health-and-Science/Backlash-against-Health-Minister-Yael-German-for-her-decision-to-stop-fluoridation-360188

שירתתי 3.5 שנים בתת וועדה של האקדמיה הלאומית למדעים בארה”ב על פלואוריד במי השתיה.

האקדמיה הלאומית למדעים נחשבת ל”בג”ץ של המדע”, ארגון שמרכיב וועדות לא מוטות (או מאוזנות) כדי לסקור עניינים מדעיים שיש בהם דאגה לאמריקאים. הוועדה שבה שירתתי בחנה את ההשפעות הבריאותיות של פלואוריד במי שתיה. הדו”ח שלנו, שפורסם ב- 22 במרץ, 2006, נמצא באינטרנט:

http://www.nap.edu/catalog.php?record_id=11571

הוועדה שלנו מומנה על ידי הסוכנות להגנת הסביבה התפקיד שלנו היה לא  לבחון את התועלות של ההפלרה, אבל בהחלט סקרנו את כל הספרות הרלוונטית על הרעילות של פלואוריד, כולל אלה שברמות צריכה נמוכות, כולל תופעות הלוואי של הפלרה.

הסוכנות להגנת הסביבה עדיין לא פסקה לגבי סף הזיהום המקסימלי עבור פלואוריד, בזמן ששירותי בריאות הציבור, שמודאגים מפלואורוזיס של השיניים שנגרם מההפלרה, הנמיכו את ההמלצה לרמות פלואוריד במי שתיה ל- 0.7 מ”ג לליטר (חלקיקים למיליון). איגוד רופאי השיניים והמרכז לבקרת מחלות בארה”ב החליטו שמי ברז לא צריכים לשמש בפורמולה לתינוקות, מאחר וזה מעלה את הסיכון לפלואורוזיס בשיניים. עבורי, פלואורוזיס של השיניים הוא סמן להרעלת פלואוריד, לא רק לשיניים המתפתחות אלא לכל הרקמות שעושות מינרליזציה. משרד הבריאות בקנדה לוקח רק את ההמלצה של מומחים שתומכים בהפלרה, ממשיך להמליץ על הפלרה (כעת ברמה נמוכה יותר של 0.7 חלקיקים למיליון) למרות עדות שנערמת שמראה כי רמת הפלואוריד האופטימלית במי השתיה, אם בכלל יש איזו שהיא תועלת, היא ב- 0.35 חלקיקים למיליון או פחות.

אני אישית ביצעתי מחקרים עם מימון במשך שנים באוניברסיטת טורונטו בנושא פלואורוזיס (הרעלת פלואוריד) והשפעות של צריכת פלואוריד על העצם. מחקר על עצמות, שעבורו קיבלנו מימון לאומי, הישווה עצמות ירכיים של אנשים שגרים בטורונטו (מופלרת מאז 1963) לעצמות של אנשים ממונטריאול (מונטריאול מעולם לא הפלירה) והראה שינויים שליליים מטרידים באיכות העצם של תושבי טורונטו. זה לא משהו שהיה אמור לקרות. ההפלרה היתה אמורה להשפיע רק על השיניים.

מאחר וחקרנו אנשים שנבחרו להחלפת ירך, לא יכולנו לבדוק רק את האנשים שהיו חשופים להפלרה במשך זמן חיים. אם היינו יכולים לעשות זאת, היינו רואים השפעה שלילית הרבה יותר גדולה של פלואוריד. מכיוון שהפלואוריד מצטבר עם הגיל (המחקר שלנו אישר זאת).

הוועדה של האקדמיה הלאומית למדעים בארה”ב בחנה את הספרות על השפעות פלואוריד על העצם עד 2006. מאז אותו זמן, היו יותר מחקרים שאישרו את הקשר בין הפלרה ושינויים בעצמות, וכן קשר לסרטן עצמות. המחקר שלנו, על טורונטו מול מונטריאול, לא נכלל בסקירה של 2006 ע”י האקדמיה הלאומית למדעים של ארה”ב, מפני שהוא פורסם רק ב- 2010.

הייתי שותף גם למחקרים שהראו כי יותר מידי הצטברות של פלואוריד בדנטין של השן (הרקמה שתומכת באמייל) גרמה למאפיינים שלה להשתנות. אני חושד שהצטברות פלואוריד לאורך החיים גורמת לה להיות יותר פריכה ולהישבר יותר בקלות.  ההשפעה הזו של הפלרה מעולם לא נבדקה. בתור רופא שיניים, איבחנתי וטיפלתי בחולים עם פלואורוזיס של השיניים במשך יותר מ- 30 שנה. המחקר שלי על פלואורוזיס של השיניים (שאושר ע”י מחקרים שדווחו בדו”ח מ- 2006 של המועצה הלאומית למחקר וכן בדו”ח יורק), מראה שההפלרה מעלה באופן משמעותי את מספר החולים שמחפשים תיקונים קוסמטיים יקרים. אף אחד בבריאות הציבור לא לקח אי פעם בחשבון את העלויות הנוספות של טיפול בפלואורוזיס של השיניים כששקלו את היחס עלות – תועלת של הפלרה.

הדו”ח שלנו מ- 2006 של המועצה הלאומית למחקר (האקדמיה הלאומית למדעים) הסיק גם שקיים סיכוי שהפלואוריד יכול להאיץ סרטן עצמות. בעמוד 336 הוצהר כי “נראה שלפלואוריד יש פוטנציאל ליזום או להאיץ סרטן, במיוחד של העצמות, אבל העדות עד היום היא ניסיונית ומעורבת (טבלאות 4-10 ו- 5-10)”. זה בלבד, צריך היה לגרום לסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה לקבוע רמת מזהם מקסימלית לפלואוריד במי שתיה אפס (כפי שעשו לארסן). הסוכנות להגנת הסביבה עדיין לא החליטה לגבי מידת היכולת של פלואוריד לגרום לסרטן. בנוסף אנחנו יודעים כעת שהפלואוריד הוא רעיל למערכת העצבים, וכי לילדים עם פלואורוזיס בולט יש IQ נמוך יותר.

הסתכלתי על זה מכל הזוויות ואני חייב להסיק שערים מופלרות יחסכו כסף של עלויות ההפלרה, הורים יחסכו חשבונות שיניים יקרים של טיפול בפלואורוזיס של השיניים, שיעורי החורים בשיניים ישארו ללא שינוי או אפילו ימשיכו לרדת (כפי שהראו מחקרים מודרניים רבים על הפסקת הפלרה) ובריאות העיר  

תשתפר כי תוצרי הפסולת של התעשייה לא יוספו יותר למי השתיה (אני מוצא שזה אבסורד שהפלואוריד שמשמש להפליר מי שתיה נובע מפסולת תעשייתית ללא טיהור, מגביר את הרמות של מתכות כבדות מסרטנות כמו ארסן ומרכיבים רדיואקטיבים במי השתיה).

לדעתי, הוספת חומרים מסרטנים באופן מכוון למי השתיה ברמות שידועות כמעלות שיעורי סרטן (למשל ארסן בחלקיקים למיליארד), מנוגד לכל המושגים של ‘אל תעשה נזק’. תביעות נפתחו כעת כדי להעמיד לדין את האחראים לפרקטיקה הזו.

מספר ערים קנדיות החליטו שלא שווה להמשיך את פרקטיקת ההפלרה. ניתן לראות זאת באתר

www.COF-COF.ca   

הקהילות שאינן מפלירות יותר את המים הפחיתו את האחוז הכולל של הקנדים שחשופים למים שמופלרים באופן מלאכותי מ- 2/3 ל- 1/3 .

אין לי ספק שההפלרה קרובה לחסרת תועלת במונחים של הפחתת חורים בשיניים. הספרות המודרנית ברורה לגבי זה. מחקרי הפסקת ההפלרה נכשלים להראות עלייה בחורים בשיניים. למעשה, שיעורי החורים ממשיכים לרדת. דו”ח יורק, שמתייחסים אליו בתור העדות הטובה ביותר ל’בטיחות ואפקטיביות’ ההפלרה, הוא פגום מפני ש: א) הוא לא מצא ניסוי אחד קליני רנדומלי כפול סמיות.

ב) אף אחד מהניסויים הקליניים לא תוקנן לגורמים מתערבים הידועים כמשפיעים על חורים בשיניים כמו רמות ויטמין D , צריכת סוכר יומית, ממתקים, אטמי סדקים, וכו’.    

ג) עירבוב של מחקרים מודרניים עם מחקרים ישנים מאוד כששיעורי העששת היו גבוהים יותר, הביא להערכת יתר של התועלת.

בשנות החמישים כשההפלרה התחילה לתפוס, נטען שהיתה 40% תועלת. למרות שהעדות היתה חלשה מאוד, יכול להיות שלהפלרה היה ערך מפני שמשחות שיניים הופיעו רק בסוף שנות השישים.

לאחר תחילת השימוש במשחות שיניים מופלרות, תועלת ההפלרה ירדה. כעת, אם קיימת תועלת כלשהיא, ניתן לצפות אולי ל- 5-10% תועלת בילדים.

אם למחצית מהילדים אין חורים בשיניים ושיעורי החורים בממוצע הם רק שני חורים לילד, המשמעות שערים צריכות להפליר במשך 20 שנה כדי לחסוך משטח שן אחד לכל ילד חמישי. מחקרים מאוחרים יותר שנערכו באוסטרליה, מראים שחשיפה להפלרה במשך החיים מצילה אולי כ-1 שן מעששת מהילדות ועד לגיל העמידה. ברור, שזו אינה מדיניות שמראה אחריות כלכלית וערים שלא עושות חקירה עצמאית במונחים של עלות תועלת מבזבזות את כספי משלם המיסים ויכולות להעמיד את חברי המועצות בסיכון לתביעות משפטיות. הטענה שכל דולר שבוזבז על הפלרה חוסך 38 דולר מעולם לא היתה מדויקת, וכיום היא מוליכת שולל באופן יוצא דופן. זה פשוט שקר.

אין אף סוכנות ממשלתית בעולם שמנטרת כהלכה את הצטברות הפלואוריד באנשים שצורכים מים מופלרים. אתה לא יכול להחדיר תרופה באנשים מבלי לדעת אם הם מקבלים מנת יתר של התרופה ואם יש תופעות שליליות ארוכות טווח.

הפלואוריד שנוסף למי השתיה לא  נמצא בטוח ואפקטיבי. למעשה, ככל שיותר ויותר מחקרים שעברו הערכת עמיתים מופיעים בספרות, מתברר לי  שהמטוטלת בהחלט עוברת ל”לא בטוח, ולא אפקטיבי יותר”.

אני אהיה יותר משמח לספק לך ולכל המומחים בישראל המכותבים למכתב, רשימה מלאה של מחקרים שעברו הערכת עמיתים שעליהם ביססתי את חוות דעת של המומחיות שלי, שבוטאה במכתב זה.

עשית את ההחלטה הנכונה לא להפליר בישראל. ברכותי

בכנות,

(*) ד”ר הארדי ליימבק, BSc, PhD, DDS

פרופסור אמריטוס ולשעבר מנהל רפואת שיניים מניעתית

פקולטה לרפואת שיניים, אוניברסיטת טורונטו

מקור:

fluoridealert.org/content/bulletin_08-18-14