במאמר שפורסם בכתב העת JAMA במהלך חודש ינואר מדווחים חוקרים כי פרוצדורות הקטנת נפח ריאתי עם סליל אנדוברונכיאלי לטיפול באמפיזמה חמורה מביאה לשיפור היכולת הגופנית ואיכות החיים לאחר שישה חודשים, בהשוואה לטיפול סטנדרטי בלבד, אם כי העלות בטווח הקצר גבוהה באופן חריג.
החוקרים כותבים כי למיטב ידיעתם, זהו המחקר הרב-מרכזי, אקראי, הראשון להערכת היעילות לאחר שישה חודשים, הבטיחות לאחר שנה אחת ומאזן עלות-תועלת של טיפול בסליל אנדוברונכיאלי באמפיזמה חמורה.
מחקר REVOLENS (Reduction Volumique Endobronchique par Spirales) שנערך ב-10 בתי חולים אוניברסיטאיים בצרפת וכללו 100 חולים עם אמפיזמה חמורה, כאשר 50 חולקו לקבוצת הטיפול בסליל וה-50 האחרים חולקו לטיפול סטנדרטי. החולים בקבוצת ההתערבות קיבלו את אותו טיפול כמו בקבוצת הטיפול הסטנדרטי, שכלל שיקום ושימוש במרחיבי סמפונות, עם או ללא משאפי סטרואידים וחמצן.
מבין 50 החולים שחולקו באקראי לקבוצת ההתערבות, 47 טופלו בסליל דו”צ, וביתר ניתן טיפול חד צדדי. בממוצע הוצעו 9.8 סלילים בכל פרוצדורה בכל מטופל, כאשר משך זמן הפרוצדורה הממוצע עמד על 54 דקות.
לאחר שישה חודשים, השיפור מתחילת המחקר במדדי קוצר נשימה ותפקוד ריאתי, כולל שיפור במדד FEV1 ו-FVC היה טוב יותר בקבוצת ההתערבות. השינויים באיכות החיים לפי מדד St. George’s Respiratory Questionnaire היו גדולים יותר משמעותית בקבוצת ההתערבות, בהשוואה לקבוצת הטיפול הסטנדרטי.
לאחר 12 חודשים, ההבדלים בין הקבוצות באותם מדדי קוצר נשימה, תפקוד ריאתי ואיכות חיים, נותרו משמעותיים, אך ההבדלים בין הקבוצות בתוצא הסיום העיקרי (מבחן הליכה בשש דקות) לא נותרו עוד מובהקים.
באשר לעלות הפרוצדורה, הכותבים מסבירים כי עלות הטיפול תמיד תהווה חסרון של הטיפול. בנוכחות עלות כה גבוהה, יש להגביל מאוד את מספר החולים העשויים להתאים לטיפול זה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!