במאמר שפורסם בכתב העת New England Journal of Medicine מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי בחולים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית חמורה (Chronic Obstructive Pulmonary Disease, או COPD), המטופלים ב-Tiotropium עם Salmeterol, הסיכון להתלקחות בדרגה בינונית עד חמורה דומה באלו שהפסיקו את הטיפול במשאפי קורטיקוסטרואידים ואלו שהמשיכו בטיפול בקורטיקוסטרואידים. עם זאת, תועדה ירידה גדולה יותר בתפקוד הריאתי במהלך השלב האחרון של הפסקת הטיפול בסטרואידים.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הטיפול במשאפי סטרואידים בשילוב עם מרחיבי סמפונות ארוכי טווח מומלץ בחולים עם התלקחויות תדירות של COPD חמור. עם זאת, התועלת של משאפי סטרואידים בנוסף לשני מרחיבי סמפונות ארוכי טווח לא נבחנה לעומק.
מדגם המחקר הנוכחי כלל 2,485 חולים עם היסטוריה של התלקחות של COPD, שקיבלו טיפול משולש, שכלל Tiotropium (במינון של 18 מיקרוגרם ליום), Salmeterol )במינון 50 מיקרוגרם, פעמיים ביום), ומשאף גלוקוקורטיקואידים, Fluticasone Propionate (500 מיקרוגרם, פעמיים ביום) במהלך תקופת הרצה בת שישה שבועות. החולים חולקו לאחר מכן להמשך טיפול משולש או הפסקת הטיפול ב-Fluticasone בשלושה שלבים, במהלך 12 שבועות.
תוצא הסיום העיקרי היה הזמן עד להתלקחות ראשונה בדרגה בינונית עד חמורה של מחלת הריאות הכרונית. כמו כן, החוקרים עקבו אחר תפקודי הריאות, המצב הרפואי וקוצר נשימה.
בהשוואה להמשך טיפול בסטרואידים, הפסקת טיפול במשאפי סטרואידים ענתה על הקריטריון המוגדר מראש להעדר-נחיתות בכל הנוגע להתלקחות בינונית עד חמורה של COPD (יחס סיכון של 1.06). לאחר 178 שבועות, כאשר הושלמה הפסקת הטיפול בגלוקוקורטיקואידים, הירידה הממוצעת המתוקנת מתחילת המחקר במדדי FEV1 הייתה גדולה יותר ב-38 מ”ל בקבוצת החולים שהפסיקו את הטיפול בסטרואידים, בהשוואה לאלו שהמשיכו בטיפול הנ”ל (p<0.001); הבדל דומה בין הקבוצות (43 מ”ל) תועד לאחר 52 שבועות (p=0.001). לא תועד שינוי בקוצר נשימה ושינויים מינוריים במצב הבריאותי בקבוצת החולים שהפסיקו את הטיפול בסטרואידים.
לסיכום, בחולים עם COPD בדרגה בינונית או חמורה, המטופלים בשני מרחיבי סמפונות ארוכי טווח, הפסקת טיפול במשאפי סטרואידים לא השפיעה משמעותית על תוצאות הטיפול.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!