ע”פ מחקר MEDAL שהוצג בכנס ה-AHA הטיפול ב-etoricoxib (ארקוקסיה – MSD) , תכשיר מקבוצת מעכבי ה-COX-2 הנחשב ל”יורשו” של הויוקס שהוצא מהשוק לפני מס’ שנים, במטופלים הסובלים מדלקות פרקים, הציג יעילות דומה לדיקלופנאק (וולטרן) , ללא שינוי משמעותי בסיכון לאירועים קרדיווסקולרים, ועם ירידה בסיכון לאירועים גסטרואינטנסיאלים.
המחקר המוצג במקביל גם במהדורת האון ליין של LANCET עורר ביקורת בגלל ההשוואה לדיקלופנאק שלפי מטה-אנליזה שפורסמה לאחרונה ב-JAMA הדיקלופנאק הציג את השיעורים הגבוהים ביותר של תופעות לואי קרדיווסקולריות, אפילו מעל הויוקס…ד”ר סטיבן ניסן טוען ב-TheHeart לכן ש”ההישג” של הארקוקסיה של שיעור דומה של סיכון קרדיווסקולרי לזה של דיקלופנאק אינו כה מלהיב…
גם במאמר מערכת ב-LANCET מביעים ד”ר רודריגז וד”ר פטרינגני הסתייגות מהעובדה שבסיס ההשוואה הוא הדיקלופנאק. הכותבים מסבירים שלדיקלופנאק יש מידה מסויימת של סלקטיביות ל-COX-2 , והיה עדיף להשוות לתכשיר עם פחות סקלטיביות מקבוצת ה-NSAID , כמו נפרוקסן או איבוברופן, ולכן ההשלכות הקלינות והפרקטיות של מחקר ה-MEDAL הנן מוגבלות.
להלן התוצאות המרכזיות של המחקר:
הוא כלל 34,701 משתתפים עם ארתיריטיס שחולקו בין טיפול בארקוקסיה במינון יומי של 60 או 90 מ”ג ליום, או דיקלופנאק במינון של 150 מ”ג ליום למשך 18 חודש. נקודת הקצה המרכזית שנבחנה הייתה אירועים תרומבוטיים-קרדיווסקולרים , ושיעור אירועים אלה היה כאמור דומה בשתי הקבוצות: 1.3% ו-1.24% בדיקלופנאק וארקוקסיה בהתאמה.
מבחינת אירועים חריגים במערכת העיכול העליונה (פרפורציות, דימומים, חסימות, כיבים) בקבוצת הדיקלופנאק הגיע שיעור האירועים המשמעותיים ל-0.97% לעומת 0.67% בקבוצת הארקוקסיה.
כמו כן דווח שארקוקסיה היה קשור לעלייה קטנה בסיכון לאי ספיקת לב עם עלייה אבסולוטית בסיכון של 0.1%-0.4% בהתאם למינונים. כך גם לגבי הפסקת הטיפול עקב בצקות (עלייה של 0.1%-1.1% בסיכון האבסולוטי) ויתר לחץ דם (עלייה אבסולוטית בסיכון של 0.4%-1.6%). הטיפול בדיקלופנאק היה קשור לשיעור גבוה יותר של הפסקה על רקע אירועים חריגים בכבד (עלייה אבסולוטית בסיכון של 1.2%-4.7% ).
ארקוקסיה אינו מאושר עדיין ע”י ה-FDA. בדיון שהתקיים ב-AHA היו כאלו שטענו כי אם ה-FDA לא יאשר את התכשיר , על הסוכנות להוציא מהשוק את כל ה-33 תכשירים מקבוצת ה-NSAID למעט הנפרוקסן…
ה-AHA פירסם הצהרה בעקבות הצגת מחקר ה-MEDAL לפיה לתכשירים מקבוצת חוסמי ה-COX-2 יש תופעות לואי קרדיווסקולריות חשובות, שמתרחשות בעיקר בקרב מטופלים עם היסטוריה של אירועים קרדיווסקולרים או הנמצאים בסיכון גבוה למחלות לב. במטופלים אלה הישמוש בחוסמי -COX-2 להקלת כאב צריך להיות מוגבל למטופלים שאין להם חלופות אחרות מתאימות, וגם אז, יש לעשות שימוש במינון הנמוך ביותר האפשרי ולתקופה הקצרה ביותר שניתן לטפל. ה-AHA מוסיף שגם טיפול ב-NSAID הקיימים בשוק, וחלקם אף תכשירים ללא מרשם, אינו בהכרח בטוח לחלוטין מפני תופעות לואי קרדיווסקולריות, ויש לשקול השימוש בהם תוך לקיחה בחשבון של היתרונות והסיכונים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!