מנתונים שפורסמו בכתב העת Journal of the American College of Cardiology עולה כי למרות ש- Finerenone (קראנדיה) לווה בירידה משמעותית בהיארעות אירועים קרדיווסקולאריים בחולים עם אי-ספיקת לב, הפסקה פתאומית של התרופה לאחר טיפול ממושך לוותה בהיארעות מוגברת של אירועים חריגים חמורים בתוך כ-30 ימים.

ברקע למחקר מסבירי החוקרים כי ההנחיות ממליצות על טיפול לכל החיים בתרופות כנגד אי-ספיקת לב בשל היתרונות הממושכים שלהן; עם זאת, רופאים ומטופלים לעיתים קרובות שואלים אם ניתן להפסיק בבטחה את הטיפול התרופתי לאחר התייצבות המחלה.

החוקרים השלימו ניתוח משני של תוצאות מחקר FINEARTS-HF במטרה לבחון את ההשפעות הקרדיווסקולאריות של הפסקת Finerenone לאחר טיפול ממושך בתרופה.

מחקר FINEARTS-HF כלל 6,001 חולים עם אי-ספיקת לב תסמינית ומקטע פליטה של חדר שמאל של 40% ומעלה, אשר חולקו באקראי לקלת Finerenone (גיל ממוצע של 71.9 שנים; 45.1% נשים) או פלסבו (גיל ממוצע של 72 שנים; 45.9% נשים) למשך חציון של 2.6 שנים.

לאחר סיום שלב הטיפול, 3,742 חולים ששרדו (1,852 בקבוצת הפלסבו ו-1,890 בזרוע הטיפול ב- Finerenone) הפסיקו את ההתערבות.

אירועים חריגים נבחנו לאחר כ-30 ימים מהפסקת הטיפול, עם דגש על אירועים קרדיווסקולאריים חמורים או כל אירוע שהוביל למות החולה.

לפני הפסקת הטיפול, בקרב חולים שטופלו ב- Finerenone לעומת פלסבו תועדו פחות אירועים קרדיווסקולאריים חמורים או אירועים חריגים שהובילו למות החולה (6.0 לעומת 9.2 מקרים ל-100 שנות-מטופל).

הפסקת Finerenone לוותה בעליה של פי 2.8 בהיארעות אירועים קרדיווסקולאריים או אירועים חריגים שהובילו למוות, דפוס שלא זוהה לאחר הפסקת פלסבו (p=0.006).

מרבית האירועים הקרדיווסקולאריים לאחר הפסקת ההתערבות נגעו לאי-ספיקת לב; הפסקת Finerenone לעומת פלסבו לוותה בשיעור גבוה יותר של אירועים חמורים ספציפית לאי-ספיקת לב או אירועים חריגים שהובילו למוות (p=0.012).

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים במאמצים נרחבים לעידוד טיפול ארוך-טווח באנטגוניסטים לקולטן למינרלוקוטיקואידים לאורך זמן במטרה להשיג את מלוא פוטנציאל הטיפול. הם מוסיפים כי שינויים קלים ברמות אשלגן בדם או בתפקוד הכלייתי במהלך הטיפול לא צריכים להוביל באופן אוטומטי להפסקת הטיפול.

J Am Coll Cardiol, July 28, 2025

לידיעה במדסקייפ