מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת JACC: Heart Failure, עולה כי טיפול ארוך-טווח באספירין במינון נמוך לא השפיע על הסיכון לתמותה או אירועים איסכמיים לאחר אשפוז בשל אי-ספיקת לב של חולים ללא היסטוריה של פרפור פרוזדורים.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את הבטיחות והיעילות של אספירין במינון נמוך בחולי אי-ספיקת לב, ללא היסטוריה של פרפור פרוזדורים. מדגם המחקר כלל 12,277 חולים עם הופעה חדשה של אי-ספיקת לב במהלך 2007-2012, ללא היסטוריה של פרפור פרוזדורים.

מבין 5,450 חולים תחת אספירין במינון נמוך בתחילת המחקר, החוקרים התאימו ל-3,840 חולים ביקורות שלא נטלו אספירין. התוצא העיקרי המשולב כלל תמותה מכל-סיבה, אוטם לבבי ואירועים מוחיים והתוצאים המשניים כללו דימומים ואשפוזים חוזרים בשל אי-ספיקת לב.

מהתוצאות עולה כי התוצא המשולב תועד ב-1,544 חולים (40.5%) בקבוצת הטיפול באספירין, בהשוואה ל-1,604 חולים (41.8%) בקבוצת הביקורת. הטיפול באספירין לא לווה בסיכון שונה לתוצא המשולב, אך לווה בסיכון מוגבר לאוטם שריר הלב (יחס סיכון של 1.34), ללא הבדלים בתמותה מכל-סיבה ובאירועים מוחיים.

החוקרים מדווחים על סיכון מוגבר לאשפוזים חוזרים בשל אי-ספיקת לב בקבוצת הטיפול באספירין (יחס סיכון של 1.25). לא זוהו הבדלים בשיעור הדימומים בין הקבוצות.

מניתוח הנתונים לפי תתי-קבוצות על-בסיס היסטוריית מחלת לב איסכמית, עלו תוצאות דומות.

החוקרים מסכמים וכותבים כי לא זוהה קשר בין טיפול באספירין במינון נמוך ובין התוצא המשולב של תמותה מכל-סיבה, אשפוזים בשל אוטם שריר הלב ואשפוזים בשל אירועים מוחיים בחולים עם אי-ספיקת לב, ללא היסטוריה של פרפור פרוזדורים. הטיפול באספירין לווה בסיכון מוגבר לאשפוזים חוזרים בשל אי-ספיקת לב.

JACC Heart Fail. 2018;6:156-167

לידיעה במדסקייפ