למרות ששיעורי התמותה עקב אי-ספיקת לב בארצות הברית ירדו באופן קבוע במשך למעלה מעשר שנים, כעת שוב חלה עליה בשיעורי התמותה עקב מחלת הלב, כך עולה מתוצאות מחקר חדש מטעם ה-CDC (Centers for Disease Control and Prevention).

במסגרת המחקר בחנו החוקרים את מקרי התמותה מסיבות שונות ומקרי התמותה עקב אי-ספיקת לב בין השנים 2000-2014 ומצאו כי שיעורי התמותה עקב אי-ספיקת לב ירדו בכל הגילאים ובשני המינים בין שנת 2000 ל-2012, אך לאחר מכן חלה עליה בשיעורי התמותה. שיעורי התמותה עקב אי-ספיקת לב, לאחר תיקון לגיל, עמדו על 105.4 מקרים ל-100,000 אנשים בשנת 2000 ורק 81.4 ל-100,000 אנשים בשנת 2012 (p<0.05). עם זאת, לאחר מכן החלה עליה איטית אך יציב בשיעורי התמותה, שהגיעו ל-84 מקרי תמותה ל-100,000 אנשים בשנת 2014.

באופן לא-מפתיע, שיעורי התמותה עדיין היו גבוהים יותר בגברים בכל הגילאים, בהשוואה לנשים, ובשחורים תועדו שיעורי תמותה גבוהים יותר בהשוואה ללבנים והיספאנים.

מהדו”ח עולות גם בשורות טובות שיעור מקרי התמותה עקב אי-ספיקת לב באשפוז ירדו מ-42.6% בשנת 2000 ל-30% בשנת 2014, ושיעור מקרי התמותה עקב אי-ספיקת לב במבוגרים מעל גיל 45 שנים עם מחלת לב כלילית ירדו מ-34.9% ל-23.9% במהלך אותה תקופת זמן.

בשנת 2014, מחלת לב כלילית הייתה הגורם לתמותה ב-23.9% מקרי תמותה על-רקע אי-ספיקת לב במבוגרים בגילאי 45 שנים ומעלה. מחלות קרדיווסקולאריות אחרות היו אחראיות ל-41.2% ממקרי התמותה הללו ומחלות שאינן קרדיווסקולאריות היו אחראיות ל-34.9% מהמקרים.

סביר יותר כי הירידה בשיעורי התמותה עקב אי-ספיקת לב נבעה ממחלות לב וכלי דם שאינן מחלת לב כלילית או מחלות שאינן קרדיווסקולאריות (דוגמת ממאירות, סוכרת, מחלה כרונית של דרכי נשימה תחתונות ומחלת כליות) בשנת 2014, בהשוואה לשנת 2000.

מגמת השינוי בגורמים לתמותה לכיוון ירידה בשיעורי מחלת לב איסכמית היא נקודה חשובה בגישות לטיפול באי-ספיקת לב.

National Center for Health Statistics. 2015

לידיעה במדסקייפ