ממחקר HORIZONS-AMI, שתוצאותיו פורסמו בכתב העת American Heart Journal עולה כי למרות שהתפתחות אי-ספיקת לב בתוך שנתיים מהתערבות PCI (Percutaneous Coronary Intervention) אינה תופעה נפוצה, הדבר כרוך בעליה משמעותית בשיעורי התמותה וסיבוכים איסכמיים מג’וריים.

לדברי החוקרים, אי-ספיקת לב הינה גורם חשוב לתחלואה, תמותה וניצול משאבים רפואיים. עם זאת, ההיארעות של אי-ספיקת לב תסמינית לאחר PCI עקב STEMI (ST-segment Elevation Myocardial Infarction) לא נבחנה לעומק. במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לבחון את ההיארעות המוקדמת והמאוחרת של אי-ספיקת לב, וכן גורמים המנבאים והשלכות של אי-ספיקת לב במחקר HORIZONS-AMI.

החוקרים אספו נתונים אודות למעלה מ-3,300 נבדקים בתחילת המחקר, לאחר 30 ימים, 6 חודשים ושנה ושנתיים. כל המשתתפים אובחנו עם STEMI ובהמשך בוצעה התערבות כלילית ב-123 מרכזים ב-11 מדינות. היארעות אי-ספיקת לב בתחילת המחקר (לפני אירוע STEMI) עמדה על 2.6%, עלתה ל-4.6% חודש אחד לאחר PCI (p<0.0001), 4.7% לאחר שנה אחת ו-5.1% לאחר שנתיים. שיעורי היארעות תסמינים בדרגת NYHA III/IV עמדו על 0.4% בתחילת המחקר ו-0.8% לאחר שנתיים (P=0.03).

החוקרים מדווחים על קשר בין אי-ספיקת לב לאחר שנה אחת ובין סוכרת (p<0.0001), דיסליפידמיה (p=0.009), אוטם לבבי קודם (p<0.0001), רה-וסקולריזציה קודמת (p=0.01), אוטם לבבי קדמי מסוג STEMI (p=0.02) ומדד TIMI בסיסי להערכת זרימה של 0 (p=-.01), אך לא נמצא קשר עם מתן נוגדי-קרישה במהלך הפרוצדורה עם Bivalirudin לעומת הפרין ומעכבי GPIIb/IIIa (p=0.93) או שימוש בתומכנים מצופי-תרופה מול תומכני מתכת ערומים (p=0.66).

בקרב חולים בהם אי-ספיקת לב לא הייתה ידועה בתחילת המחקר, אך התפתחה לאחר PCI, שיעורי התמותה מכל-סיבה היו גבוהים יותר משמעותית במהלך מעקב בן שנתיים (7.3% לעומת 2.0%, p<0.0001), וכך גם תמותה לבבית (2.4% לעומת 0.8%, p=0.004), אוטם חוזר (9.4% לעומת 5.2%, p=0.0009), תרומבוזיס של התומכן (7.0% לעומת 3.8%, p=0.007) ורה-וסקולריזציה של אתר המטרה (19.4% לעומת 11.8%, p<0.0001).

החוקרים מסכמים וכותבים כי מהתוצאות עולה כי הופעה חדשה של אי-ספיקת לב בתוך שנתיים לאחר PCI, למרות שאינה נפוצה, מלווה בעליה משמעותית בשיעורי התמותה והסיבוכים האיסכמיים המג’וריים.

American Heart Journal. 2011;162(4):663-670

לידיעה במדסקייפ