מאת ד”ר אלינור מוסרי-בריסקין

מסתמן שנוכח הטיפולים החדישים לאי ספיקת לב, שימוש בדפיברילטור (ICD Implantable cardioverter defibrillator) כמניעה ראשונית אינו משפר הישרדות במטופלים עם קרדיומיופטיה ממקור לא אסכמי. כך על פי מחקר DANISH (Danish Study to Assess the Efficacy of ICDs in Patients With Nonischemic Systolic Heart Failure of Mortality) שפורסם ב NEJM 28.8.2016.

במחקר זה לקחו חלק כ-1100 מטופלים אם אי ספיקת לב סימפטומטית, אשר מקורה אינו איסכמי, עם EF< 35 ואשר קיבלו טיפול תרופתי אופטימלי. המטופלים חולקו לקבוצה אשר למטופליה הושתל ICD (n=556) וקבוצה שקיבלה טיפול תרופתי סטנדרטי (n=560). כ- 60% מהמטופלים בכל אחת מהקבוצות היו מושתלי CRT. (Cardiac Resynchronization Therapy).

ה- HR לתמותה מכל סיבה במטופלים מושתלי ה- ICD לעומת המטופלים עם טיפול תרופתי סטנדרטי, היה 0.85 (CI 0.68-1.12).

על פי אנליזה של תתי קבוצות, נראה כי מטופלים בגיל < 59 כן הרוויחו מהשתלת ICD, היות והיתה הפחתה של 49% בתמותה מכל סיבה (P=0.02).

עבור התוצאה של מוות פתאומי, כן היתה ירידה משמעותית בסיכון, כאשר הקבוצה עם ה- ICD הראתה ירידה של כמעט 50% לעומת הקבוצה ללא ICD מ 8.2% ל- 4.3% (p=0.005).

ניתן להסביר את התוצאות החיוביות בקבוצה הצעירה יותר, בכך שבקבוצה זו הסיבה השכיחה ביותר למוות (אשר נכללת גם ב”מוות בכל סיבה”) היא מוות פתאומי. תוצאה של מוות פתאומי אכן הראתה ירידה במטופלים מושתלי ICD.

המסקנה המתבקשת מהמחקר היא שההחלטה על השתלת ICD במטופלים עם אי ספיקת לב על רקע לא אסכמי צריכה להיות אידווידואלית, וצריכה לקחת בחשבון נתונים של המטופל, ובין ביתר גילו.

לידיעה במדסקייפ