מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר הוצג בכנס השנתי ה-35 של ה-European Society for Medical Oncology (ESMO) עולה כי הוספת התכשיר Bevacizumab (אווסטין) לטיפול הכימותרפי המקובל מביאה ככל הנראה להאטת התקדמות המחלה בחולות עם סרטן שחלות.

החוקרים מדווחים כי בתום 12 חודשים, נשים אשר טופלו ב-Bevacizumab יחד עם Carboplatin ו-Paclitaxel הראו סיכון נמוך ב-15% להתקדמות המחלה לעומת אלו שטופלו בכימותרפיה בלבד.

בנוסף, השרידות החציונית ללא התקדמות המחלה הייתה 19 חודשים בקבוצת ה-Bevacizumab, לעומת 17.3 בקבוצת הביקורת, עם יחס סיכון של 0.81 (95% CI = 0.70-0.94; p=0.0041).

החוקרים מזכירים כי Bevacizumab הינו התכשיר החדש הראשון אשר בו הוכחה יעילות בסרטן השחלות מזה כעשרים שנה בקירוב. לדבריו, פרוטוקול הטיפול המקובל כיום לסרטן השחלות קיים מאז שנות התשעים של המאה הקודמת, מבלי שעלו תרופות חדשות עם פעילות נוספת כנגד המחלה באותו פרק זמן. כמו כן, הם מציינים כי התועלת הנצפית כתוצאה מהטיפול ב-Bevacizumab משתנה עם הזמן. במחקר הנוכחי, נמצא כי השפעת הטיפול הגיעה לשיאה 12 חודשים לאחר ההקצאה האקראית של החולות, עם שיפור של 15% בשרידות ללא התקדמות המחלה, ולאחר מכן הלכה וירדה לכדי שיפור של 1.5 חודשים בסך הכל.

המחקר הנוכחי, המכונה ICON7, הינה המחלה הקליני שלב 3 הגדול השני שמראה תועלת לטיפול ב-Bevacizumab בנשים עם סרטן שחלות מתקדם שטרם טופל. המחקר הקודם, המכונה GOG-0218, אשר גם בו נבחן השילוב של Bevacizumab עם Carboplatin ו-Paclitaxel, הגיע ליעדו העיקרי של עלייה בשרידות ללא התקדמות המחלה, כפי שהוצג בכנס השנתי של ה-American Society of Clinical Oncology (ASCO) השנה.

באותו מחקר, נמצא כי השילוב של Bevacizumab עם הטיפול הכימותרפי האמור והמשכתו כטיפול אחזקתי הביא להארכה משמעותית בשרידות ללא התקדמות המחלה, בהשוואה לטיפול הכימותרפי לבדו (14.1 לעומת 10.3 חודשים), דבר שתורגם לכדי ירידה של 28% בסיכון להתקדמות הסרטן.

על אף ששני המחקרים הללו הראו שיפור בשרידות ללא התקדמות המחלה, מזכירים החוקרים כי אף אחד מהשניים לא הראה מידע אודות השרידות הבוגרת הכוללת של המטופלות. לדבריהם, תוצאות ארוכות טווח יותר ביחס לשרידות ללא התקדמות המחלה ולשרידות הבוגרת הכוללת תהיינה זמינות בשנת 2012. עם זאת, תוצאות הביניים מראות מגמה מוקדמת מעודדת לטענתם, עם פחות מקרי תמותה בחולות אשר טופלו בתרופת המחקר. החוקרים מוסיפים כי יהיה צורך במידע ארוך-טווח יותר בטרם ניתן יהיה להעריך כיאות את השפעת התרופה במחלה זו.

ראוי לציין כי בין שני המחקרים האמורים קיימים מספר הבדלים. ראשית, במחקר ה-GOG-0218 נעשה שימוש במינון גבוה הרבה יותר של Bevacizumab מאשר מחקר ה-ICON7 (15 לעומת 7.5 מ”ג לק”ג), וכן היה משך טיפול אחזקתי ארוך יותר (עד ל-15 חודשים לעומת 12 חודשים).

שנית, אוכלוסיות המחקר נבדלו בין שני המחקרים- ב-GOG-0218 נכללו חולות עם סרטן השחלות, סרטן ראשוני של הפריטוניאום או סרטן החצוצרות, בשלב III (מחלה שיירית מאקרוסקופית) או שלב IV. לעומת זאת, במחקר ה-ICON7 נכללו הן חולות עם מחלה בשלב מתקדם והן כאלו עם בשלב מוקדם (FIGO stage I או IIa) בסיכון גבוה, אשר היוו כ-9% מהעוקבה.

במחקר ה-GOG-0218 הוקצו הנשים לאחת משלוש זרועות מחקר- טיפול ב-Paclitaxel/Carboplatin יחד עם תרופת דמה כטיפול אחזקתי; Paclitaxel/Carboplatin יחד עם Bevacizumab ותרופת דמה כטיפול אחזקתי; או Paclitaxel/Carboplatin ו-Bevacizumab, עם Bevacizumab כטיפול אחזקתי.

החוקרים מבהירים כי במחקר הנוכחי לא נבדק Bevacizumab ספציפית כטיפול אחזקתי. לדבריהם, במחקר ה-GOG-0218 הודגם יתרון קטן ל-Bevacizumab כשניתן במקביל לטיפול הכימותרפי, אולם יתרון גדול משמעותית כשניתן גם כטיפול אחזקתי. למרבה המזל, הם טוענים, נראה כי בחרו בשתי זרועות המחקר הנכונות עבור עבודתם הנוכחית.

במחקר ICON7 הוקצו אקראית 1,528 חולות עם אבחנה חדשה של סרטן השחלות, סרטן ראשוני של הפריטוניאום או סרטן החצוצרות לאחת משתי קבוצות טיפול לאחר ניתוח debulking– בקבוצה האחת טופלו הנשים בשישה מחזורים של כימותרפיה (Carboplatin עם area under the curve של 6, ו-Paclitaxel במינון 175 mg/m2) או לחילופין את אותה הכימותרפיה יחד עם Bevacizumab במינון 7.5 mg/kg למשך שישה מחזורים ולאחר מכן Bevacizumab כטיפול אחזקתי למשך 12 מחזורים נוספים או עד להתקדמות המחלה.

היעד העיקרי של המחקר נקבע כשרידות ללא התקדמות המחלה, ויעדיו המשניים כללו תגובה לטיפול, שרידות כוללת, בטיחות הטיפול ואיכות החיים. על מנת להדגים שיפור של 28% בשרידות החציונית ללא התקדמות המחלה מ-18 ל-23 חודשים (HR, 0.78) היה צורך ב-684 מקרי תמותה או התקדמות של המחלה.

החוקרים מדווחים כי בעקבות הטיפול ב-Bevacizumab נרשמו 367 מקרים (48%), ושרידות חציונית ללא התקדמות המחלה של 19.0 חודשים. לעומת זאת, בקבוצת הכימותרפיה לבדה נצפו 392 אירועים (51%) והשרידות עמדה על 17.3 חודשים. לדבריהם, התוצאות מעידות על כך שקיימת השפעה ביולוגית חזקה כנגד הגידול, וכעת נותר לבחון באיזו מידה השפעה זו הינה משמעותית עבור המטופלות.

לדברי החוקרים, בעוד שבעת האחרונה עולה סוגיית תתי-הסוג בממאירויות אחרות, כגון סרטן שד החיובי או שלילי ל-HER2 ומוטציות ב-EGF-receptor בסרטן הריאה, הרי שמידע מסוג זה עדיין אינו קיים עבור סרטן השחלות. הם טוענים כי כעת יש לנסות ולזהות את החולות אשר צפויות להרוויח במיוחד כתוצאה מטיפול זה. באם היה מבוצע מחקר עם Trastuzumab בכלל אוכלוסיית חולות סרטן השד, הם מסבירים, היה מתגלה אפקט קטן מאוד בלבד, ואולם ניתן היה לבחנו בצורה ממוקדת מטרה מאחר וידועה הייתה המטרה- ואכן נצפה אפקט משמעותי בקרב החולות החיוביות ל-HER2. בניגוד לכך, כיום לא ידוע אילו סמנים ספציפיים צפויים לנבא פעילות של Bevacizumab. החוקרים מזכירים כי לתכשיר פעילות נרחבת כנגד מספר רב של סרטנים ותתי-סוג שונים שלהם.

באשר לתופעות הלוואי, מדווחים החוקרים כי אלו עמדו בקנה אחד עם אלו שדווחו במחקרים קודמים שבחנו את השימוש ב-Bevacizumab, וכי לא אירעו תופעות לוואי חדשות או בלתי צפויות.

מומחה בתחום אשר נתבקש להגיב לפרסום הדברים מציין כי המדובר במחקר שבוצע היטב, וכי מאשר ומרחיב את תוצאות מחקר ה-GOG-0218, לפיו VEGF הינו בבירור יעד חשוב לטיפול על פי הביולוגיה והניסיון הקליני.

עם זאת, מזכיר המומחה כי טרם נצפתה תועלת ביחס לשרידות הכוללת, ומעלה את השאלה האם יתרון בשרידות ללא התקדמות המחלה אכן מנבאת תועלת ביחס לשרידות הכוללת. כך או כך, נראה לדבריו כי היתרון גדול יותר במחלה בנפח רב וכן בהקשר של הישנות המחלה.

המומחה מוסיף ומציין כי עדיין לא ברור שמא דחיית ההישנות או התקדמות המחלה, בהיעדר תסמינים הקשורים בה, אכן מהווה מדד לתועלת קלינית.

מתוך הכנס השנתי ה-35 של ה-European Society for Medical Oncology (ESMO) אשר נערך בחודש אוקטובר 2010 במילאנו, איטליה.

לידיעה במדסקייפ