מאת ד”ר בן פודה שקד

במחקר חדש אשר הוצג בכנס השנתי ה-92 של ה-Endocrine Society טוענים החוקרים כי יתכן וההמלצה העדכנית של ה-American Academy of Pediatrics (AAP) לפיה על כל הילדים לקבל ויטמין D במינון 400 IU עשויה שלא להיות מספקת עבור כל החולים הפדיאטריים.

החוקרים ביקשו לבחון את רמות ה-25-hydroxy vitamin D (25-[OH]D) ואת המינונים המומלצים למתן ויטמין D בקרב מטופלים פדיאטריים אשר נבדקו רמות הויטמין בדמם בצורה סדרתית במשך תקופה רסצנטית של 12 חודשים. החוקרים מצאו כי מינון יומי של 400 IU של ויטמין D עלול שלא להספיק עבור כל הילדים, ובמיוחד עבור אלו הסובלים מרמות נמוכות או מחסר של ויטמין D.

החוקרים מזכירים כי בשנת 2008 עדכן ארגון ה-AAP את המלצתו בדבר מתן יומי של ויטמין D ממינון מומלץ קודם של 200 IU ל-400 IU ליום עבור ילדים בכל הגילאים, מלידה ועד לגיל ההתבגרות. רמות נמוכות של ויטמין D נקשרו למחלות עצם ולסיכון מוגבר להתפתחות סרטן, סוכרת, מחלה קרדיווסקולארית והפרעות אוטואימוניות, הם מוסיפים.

לדברי החוקרים, בעוד שיש צורך בעריכת מחקרים קליניים וספציפיים יותר בשאלה זו, מחקרם הנוכחי מציע כי המלצה גורפת לתוסף ויטמין D עלולה שלא להתאים לאוכלוסיית הילדים כולה. הם מציינים כי על אף שכל הילדים שנכללו במחקרם זה סבלו מסוכרת, הרי שיתכן וניתן להכליל מממצאיהם לגבי אוכלוסיית הילדים הכללית. לטענתם, מחקרים קודמים הראו כי אפילו במדינת פלורידה, בה ישנה חשיפה רבה לשמש, ישנו עדיין אחוז ניכר מהילדים המראה רמות נמוכות של ויטמין D. לפיכך, הם סבורים כי ניתן להסיק במידה של ביטחון מממצאיהם אלו לכלל אוכלוסיית הילדים ולא רק לאלו מהם הסובלים מסוכרת.

החולים שנכללו במחקר סווגו על פי מינם וגילם לאחת משלוש קבוצות (גיל 0-5 שנים; גיל 6-10 שנים; גיל 11 שנים ומעלה). כמו כן, חולקה תקופת המעקב לפי ארבע העונות.

בעת ההערכה הראשונית, נבדקו רמות ה-25-(OH)D, המהוות מדד מקובל למצב הויטמין. על פי תוצאות הבדיקה סווגו הילדים ככאלו המראים חסר בויטמין (מתחת ל-20 ng/mL), רמות נמוכות שלו (20-29 ng/mL) או רמות מספקות של הוויטמין (למעלה מ-30 ng/mL). שלוש הקבוצות הוקצו על פי סיווגם זה לקבל טיפול בוויטמין D במינון 2000 IU, 1000 IU או 400 IU, בהתאמה.

החוקרים מוסיפים כי סקירת גליונותיהם הרפואיים של הנבדקים העלתה כי רמות ויטמין D ב-23 ילדים (18%) היו מספקות, בעוד ש-74 ילדים (59%) הראו רמות נמוכות ו-28 (23%) הראו חסר של ויטמין D. לדבריהם, טיפול במינון 400 IU באלו בקבוצת הרמות המספקות של הוויטמין מנעו ירידה ניכרת ברמות ה-25-(OH)D הסופיות. עם זאת, מינון זה לא הביא לעלייה משמעותית ברמות הוויטמין בקבוצת חולים זו.

באשר לחולים שהראו רמות נמוכות או חסר של הוויטמין בתחילת המעקב, מינון של 1000 IU או 2000 IU הביאו לדברי החוקרים לשיפור ברמות הוויטמין. לפיכך, הם מסיקים כי נראה וישנו מקום להמלצה למינון גבוה מ-400 IU בכל קבוצות הגיל.

החוקרים מציינים כי בקרב ילדים להורים ממוצא אפרו-אמריקאי או מגזע מעורב, 91% הראו רמות נמוכות או חסר של רמות 25-(OH)D, וכי העלייה ברמותיהם אלו הגיעה לכדי 54% בלבד מזו שנצפתה בקרב ילדים להורים לבנים.

בנוסף, מצאו החוקרים כי רמות ויטמין D עלו באופן כללי במהלך תקופת האביב והקיץ וירדו בסתיו. לדבריהם, ממצא זה היה צפוי וידוע ונובע מהחשיפה המוגברת לקרינה אולטרא-סגולה במהלך חודשי הקיץ והאביב.

בהתבסס על ממצאי המחקר הנוכחי, ממליצים החוקרים לקלינאים כי ישקלו הגברת המינון המומלץ לחולים פרטניים על פי גיל, גזע, עונה ורמות ויטמין D הבסיסיות, וכי כל הילדים יקבלו מינון של 1000 IU לכל הפחות במהלך חודשי החורף.

כמו כן, ממליצים החוקרים כי שלוש קבוצות של ילדים תקבלנה מינון של 1000 IU לכל הפחות של ויטמין D ליום למשך כל ימות השנה, והן: כל הילדים מתחת לגיל חמש שנים, בנות בגילאי 10 שנים ומעלה, וכן הילדים עם פיגמנטציה כהה יותר של העור.

מומחה בתחום האנדוקרינולוגיה אשר נתבקש להגיב לפרסום הדברים מציין כי המחקר הנוכחי מוסיף לגוף הראיות הקיים המדגים כי ישנו שיעור גבוה יותר של חסר בוויטמין D מכפי שסברו עד כה. הוא מצטט מאמר קודם אשר הראה כי חסר בוויטמין D הינו שכיח יותר בצפון ארצות הברית בשל היעדר חשיפה לאור. לדבריו, תושבי צפון ארצות הברית צריכים לפצות על כך בצריכה רבה יותר של הוויטמין או לחילופין בחשיפה לשמש. החוקרים מבקשים להדגיש כי יש צורך בהמשך המחקר בתחום לאישור ממצאיהם אלו.

מתוך הכנס השנתי ה-92 של ה-Endocrine Society שנערך סן-דייגו, קליפורניה, בחודש יוני 2010.

לידיעה במדסקייפ