מאת ד”ר מיכל איזנשטט

מתוצאות מחקר שפורסם בירחון ה- Lancet ב- 2 ביוני, עולה כי מחצית מינון רוזיגליטזון (rosiglitazone) בשילוב עם מחצית מינון מטפורמין (metformin) מסייעים במניעת התקדמות למחלת סוכרת.

יש לציין את תזמונו יוצא הדופן של מחקר זה, שפורסם באותה תקופה בה מועלים חשדות לגבי הקשר שבין רוזיגליטזון ואוטם לבבי.

החוקרים מסבירים כי עיקר מטרתם הייתה לבדוק את יעילותם של מינונים מופחתים של תרופות מוכרות לסוכרת במניעת התפתחות מחלת הסוכרת, והמחקר כלל לא תוכנן להערכת תוצאות קרדיו-וסקולאריות.  הם מוסיפים כי שתי התרופות שנבחרו למחקר (רוזיגליטזון ומטפורמין) היו זמינות בגלולה יחידה ועל כן נעשה בהן שימוש, תוך מחשבה ששילוב כזה עשוי להגביר היענות לתרופות.

לדברי החוקרים, על אף ששינויים באורח החיים הינם יעילים מאוד במניעת התקדמות למחלת סוכרת בחולים עם סבילות לקויה לגלוקוז, קשה מאוד להטמיע אותם באוכלוסית היעד.  מחקרים קודמים שבדקו התערבויות פרמקולוגית במצבים כאלו, הדגימו יעילות טובה אך עם תופעות לוואי משמעותיות.

במחקר הנוכחי השתמשו החוקרים במינון קטן בחצי של שתי התרופות (רוזיגליטזון ומטפורמין) על מנת לשפר רגישות לאינסולין, הפחתת ייצור גלוקוז כבדי, ומניעת התקדמות לכדי המחלה עצמה.

במחקר הנוכחי מסוג מחקר ביקורת כפול סמיות, 207 נבדקים עם סבילות לקויה לגלוקוז נבחרו אקראית לפלצבו או לקבלת שילוב של רוזיגליטזון במינון 2 מ”ג ומטפורמין במינון 500 מ”ג פעמיים ביום לאורך משך מעקב חציוני של כ- 4 שנים.

מתוצאות המחקר עולה כי הופעת סוכרת עפ”י מדדי העמסת סוכר או שתי בדיקות סוכר בצום עם ערכים של מעל 126 מ”ג/ד”ל הייתה משמעותית נמוכה יותר בנבדקים שטופלו בשילוב התרופתי בהשוואה לקבוצת הביקורת (14% מול 39%) עם הפחתה של 66% בסיכון היחסי (p<0.0001) והפחתת הסיכון המוחלט ב- 26%.

70 נבדקים בקבוצת הטיפול (80%) נסוגו לסבילות תקינה לגלוקוז בתום המחקר, בהשוואה ל- 52 נבדקים (53%) בקבוצת הביקורת (p=0.0002).  הרגישות לגלוקוז נותרה ללא שינו בקבוצת המחקר, אולם פחתה בקבוצת הביקורת.  יחד עם זאת, תפקוד תאי ביתא נותר ללא שינוי בשתי הקבוצות.

מבחינת תופעות לוואי, היארעות מקרי שלשול עלתה משמעותית בקבוצת הטיפול בלבד, אולם לא הטדגמו סימנים של נפיחויות בקרסוליים, אגירת נוזלים, תסמינים גסטרואינטסטינליים נוספים, עלייה במשקל או היפוגליקמיה.

החוקרים מדגישים כי זהו מחקר קטן שנועד להדגים יעילות ולא בטיחות לטווח הארוך, כך שקשה להתייחס להשלכות השילוב התרופתי על תחלואה קרדיו-וסקולארית.

החוקרים מסיקים מממצאיהם כי שימוש בחצי מינון של תיאזולידינדיונים (thiazolidinediones) הינו היעיל והבטוח בעיקר בשילוב עם תרופות נוספות.

באשר לטענות נגד רוזיגליטזון בהקשר לסיכון מוגבר לאוטם לבבי, מציינים החוקרים חלופות אפשריות דוגמת פיוגליטזון (pioglitazone).

לדברי המומחים, המחקר הנוכחי הינו קטן מאוד, ומחקרים קודמים דנו בהשפעת היעילה של תרופות פומיות לסוכרת בשלבי טרום המחלה.  יחד עם זאת, הם מציינים כי ה- FDA אינו מתייחס לעיכוב התפתחות סוכרת כהתוויה הולמת למתן תרופות אלו.

הם מוסיפים, כי דחיית הופעת מחלת הסוכרת, אינה מועילה, אם הדבר מביא להשלכות קרדיו-וסקולאריות.  לטענתם, אין הוכחה לכך שמינון נמוך של רוזיגליטזון הינו בטוח.

עוד נטען כי אין זה מפתיע שלא הודגמו אירועים קרדיו-וסקולאריים קיצוניים כתוצאה משימוש בתרופה, היות ואוכלוסית המחקר הקטנה הייתה מלכתחילה בסיכון נמוך לתחלואה קרדיו-וסקולארית.  בנוסף, המחקר לא כלל מינונים גבוהים של אף אחת מהתרופות שנבדקו, כך שלא ברור האם מינון גבוה של תרופה יחידה עשוי להיות יעיל כמו שילוב של שני מינונים נמוכים.

במאמר נלווה למחקר הנוכחי נכתב כי העדר השפעה על תאי ביתא הינו ממצא מפתיע בהתחשב במחקרים אחרים שעסקו בתיאזולידינדיונים.  כמו כן מציינים הכותבים כי לא ניתן מידע באשר להשפעות המטבוליות ללא קשר לתרופה, והאם להשפעות אלו השלכות לטווח הארוך.

הכותבים קוראים להמשך מחקר בנושא כולל טיפול במינונים גבוהים על מנת לספק מידע רחב ככל הניתן באשר לטיפול במניעת התקדמות למחלת סוכרת.

The Lancet

The Lancet, comment

לידיעה ב- theheart