מאת ד”ר בן פודה שקד 

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון ינואר של ירחון Pediatrics עולה כי החיסון כנגד פנאומוקוק (Heptavalent Pneumococcal Conjugate Vaccine, PCV7), המגן ביעילות על ילדים מפני החיידק Streptococcus Pneumoniae, קשור בעלייה במספר האשפוזים בשל אמפיאמה.

החוקרים מסבירים כי על אף שחיסון ה-PCV7 הוריד בצורה ברורה את ההיארעות של מחלה פנאומוקוקלית, השפעתו על ההיארעות של אמפיאמה נותרה פחות ברורה. לדבריהם, מחקרים אודות ההיארעות של אמפיאמה אשר נערכו לאחר התחלת השימוש בחיסון הראו תוצאות סותרות: לצד דיווחים על עלייה בהיארעות של אמפיאמה (ב-88% ביוטה וב-400% בקליפורניה) היו גם מחקרים אשר דיווחו על ירידה בהיארעות (ב-55% בטקסס) או על היעדר שינוי (בקוויבק, קנדה).

החוקרים מזכירים כי דלקת ריאות הינה הסיבה המובילה לאשפוז ילדים בארצות הברית. החיידק Streptococcus Pneumoniae הינו הגורם השכיח ביותר של דלקת ריאות חיידקית (בין 17-28% מהמקרים) ושל אמפיאמה, אשר מביאה להיווצרות של כיסי מוגלה סביב הריאות. בנוסף, קשורה אמפיאמה ב-3% מסך האשפוזים עקב דלקת ריאות, ובקרוב לשליש מהאשפוזים בשל דלקת ריאות פנאומוקוקלית. הם מציינים כי האישור לחיסון PCV7 והתחלת השימוש בו בארצות הברית אירעו בחודש פברואר 2000.

על מנת לקבוע שמא העלייה באמפיאמה הקשורה בחיסון ה-PCV7 אכן קיימת ברמה הלאומית, עשו החוקרים שימוש במידע מה-Kids’ Inpatient Database על מנת להעריך את מספר הילדים שאושפזו עם אמפיאמה בשנים 1997, 2000, 2003 ו-2006. אומדנים אלו חושבו כשיעורי ההיארעות השנתיים לכל 100,000 ילדים באמצעות מידע ממרשם האוכלוסין האמריקאי.

לאחר השוואת שיעורים אלו בין התקופות השונות שנבדקו, מצאו החוקרים כי כ-2,898 ילדים מתחת לגיל 18 שנים  (95% CI = 2,532-3,264) אושפזו עם אמפיאמה בשנת 2006, משמע שיעור אשפוזים מחושב של 3.7 ל-100,000 (95% CI = 3.3-4.2). ממצא זה מדגים לדבריהם עלייה של קרוב ל-70% לעומת השיעור לשנת 1997 שעמד על 2.2 ל-100,000 (95% CI = 1.9-2.5). עלייה של 44%, לערך של 5.5 ל-100,000 (95% CI = 4.8-6.1) נצפתה בשיעור של כל סיבוכי דלקת הריאות לרבות אמפיאמה, תפליט ריאתי או דלקת ריאות חיידקית אשר הצריכה הכנסת נקז חזה או דה-קורטיקציות.

לטענת החוקרים, שינויים אלו אירעו על אף ששיעור דלקות הריאה החיידקיות דווקא ירד ב-13%, ל-244.3 ל-100,000 (95% CI = 231.1-257.5), ושיעור המחלות הפנאומוקוקליות החודרניות ירד ב-50% לכדי 6.3 ל-100,000 (95% CI = 5.7-6.9).

החוקרים משערים כי יתכן ותוצאותיהם אלו ניתנות להסבר על ידי ההיעדר של סרוטיפים פנאומוקוקליים מסוימים בחיסון. כך למשל, חיסון ה-PCV7 כולל את הסרוטיפים 4, 6B, 9V, 14, 18C, 19F ו-23F, אולם אינו כולל את הסרוטיפ 1, אשר אחראי אמנם רק לכ-4-7% ממקרי דלקות הריאה החיידקיות, אולם הינו הגורם המוביל לאמפיאמה (24-50%). בנוסף, מזכירים החוקרים כי מקרי אמפיאמה הנגרמים על ידי סטאפילוקוק עשויים להיות בעלייה בשל העלייה ב-Methicillin-resistant Staphylococcus Aureus.

על אף ממצאיהם אלו, החוקרים עודם בעד ההתחסנות. לדבריהם, אחוז מקרי דלקת הריאות אשר נגרמים באמפיאמה נותר נמוך, כך שישנה תועלת עצומה מביצוע החיסון.

בין מגבלות המחקר מציינים החוקרים את האפשרות של סיווג שגוי של מידע, לפיו מקרי תפליט פלאוראלי עלולים היו להיות מסווגים בשוגג כאמפיאמה. בנוסף, הם מצהירים כי עלייה שחלה לאחרונה בהתערבויות הטיפוליות עשויה הייתה להוביל להטיה לעבר עלייה בשיעור מקרי דלקות הריאה המסובכות. לבסוף, הם מזכירים כי יתכן וקידוד האבחנה של מחלות חיידקיות בילדים לא תוקף.

החוקרים מוסיפים כי בימים אלו מצוי חיסון הכולל סרוטיפים רבים יותר תחת פיתוח. חיסון זה יכלול חיסון  10-valent המכיל את הסרוטיפים 1, 5 ו-7F וכן חיסון 13-valent המכיל את הסרוטיפים 1, 3, 5, 6A ו-19A. לדבריהם, ברגע שהחיסון החלופי ייכנס לשימוש יהיה צורך במחקרים נוספים. הם מביעים תקווה כי מרגע שיאושר וייכנס לשימוש תתגלה ירידה בהיארעות של אמפיאמה.

Pediatrics. 2010;125:26-33

לידיעה במדסקייפ