Chronic Kidney Disease

חוזרים ל(רפואת) שיגרה / מאת פרופ’ עדי לייבה

קריאה ביקורתית במאמרים עדכניים ברפואה פנימית, מחלות כליה ויתר לחץ דם

פרופ. עדי לייבה

מנהל המכון לנפרולוגיה ויתר לחץ דם, ביה”ח האוניברסיטאי אסותא אשדוד

יו”ר, החברה הישראלית ליתר לחץ דם

יהא המודל המתמטי שאנו מאמצים אשר יהא, ותהא הערכתנו לגבי התנהגות פאנדמית הקורונה אשר תהא , אנו קרובים להצפה מחודשת של  המרפאות והמחלקות במגוון מחלות השגרה, שאינן דלקות ריאה הנגרמות מנגיף הקורונה החדש…

עומס רפואי זה, במקביל ל” עין צופיה” להתפרצות מחודשת, וללא היכולת להתעדכן בכנסים רפואיים בינלאומיים, מציב בפני הרופא הראשוני אתגר חדש להתעדכן מהר, מדויק, להתעדכן במה שחשוב , וכל זאת ללא השפעת חברות התרופות והציוד הרפואי. 

גם ההפסקה בשגרת האקדמיה במחלקות , העצירה בהוראת הסטודנטים, המתמחים ומתמחי העל , הוסיפה לצורך לחזור ולהתעדכן.

קיים צורך בולט להעביר מידע לרופאים, ידע אמין ומדויק, מבלי שיש מאחוריו רצון להשפיע על הרגלי רישום תרופות.

אתגר זה הביא אותנו לכתיבת סדרה זו חוזרים לרפואת שיגרה.

במאמר הראשון נסקור עבודה שפורסמה באפריל, 23 , בעיתון

,New England Journal of Medicine   

Management of Coronary Disease in Patients with Advanced Kidney Disease

Sripal Bangalore, M.D., M.H.A., David J. Maron, M.D., Sean M. OBrien, et al., for the ISCHEMIA-CKD Research Group*

טיפול במחלה כלילית במטופלים עם אי ספיקת כליות כרונית

אי ספיקת כליות כרונית היא בראש וראשונה גורם סיכון למחלות לב וכלי דם.

יותר חולים עם אי ספיקת כליות בדרגות 3-4 יחלו באוטם בשריר הלב, או יפתחו אי ספיקת לב, מאשר חולי אי ספיקת כליות שיזדקקו לטיפולי דיאליזה .

מאידך, טיפולים פולשניים במחלת עורקים כלילית, כגון צנתור קורונרי והכנסת תומכן לעורקי הלב, כרוכים בחשיפה לחומר ניגוד וחשש מהחמרת אי ספיקת הכליות- contrast induced nephropathy

ישנו חשש אמיתי שרופאים יימנעו עקב כך מהפנייה לצנתור , כאשר מדובר בחולה עם אי ספיקת כליות מתקדמת/ מטופל בדיאליזה. אך האם הצנתור באמת כל כך חיוני?

השבוע פורסמו בעיתון  NEJM  תוצאות המחקר

International Study of Comparative Health Effectiveness with Medical and Invasive ApproachesChronic Kidney Disease ISCHEMIA-CKD

מדובר במחקר בינלאומי רנדומלי אשר נתמך ע”י ה NHLBI ,שבו הושוו שתי גישות טיפוליות בחולים עם אי ספיקת כליות מתקדמת  ( בדרגות 4-5 , GFR>30 ) ואיסכמיה לבבית בינונית קשה.

א.      הגישה הפולשנית בה החולים עברו צינתור כלילי כתוספת לטיפול התרופתי במהלך 30 יום לאחר הרנדומיזציה, ובמידת הצורך ניתוח מעקפים.

ננקטה זהירות רבה בצנתור חולים אילו, כולל הכנה מתאימה, הידרציה, ושימוש בנפח קטן של חומר ניגוד בעל אוסמולריות נמוכה.

ב.      הגישה השמרנית– בה המטופלים לא הופנו לצנטור, אלא טופלו בשינוי אורחות חיים ותגבור הטיפול התרופתי. אם כעבור 3 חודשים ויותר, החולים לא הסתדרו, הייתה אז אפשרות לשלוח אותם לצנתור כלילי ( הכוונה למטופלים עם תעוקה עמידה לטיפול תרופתי, תסמונת תעוקתית חדה למרות טיפול, אי ספיקת לב חדשה או החייאה לבבית).

בשתי בקבוצות תודרכו המטופלים לגבי שינוי אורחות חיים, פעילות גופנית, הפסקת עישון, ירידה במשקל ל BMI קטן מ 25, טיפול באספירין, טיפול במעכבי ACE או ARB, איזון יל”ד לערכים מתחת ל 130/80 וטיפול ב moderate or high intensity statins ( אפילו במטופלי דיאליזה) לערכי מטרה של LDL מתחת ל 70 מ”ג/ד”ל.

למחקר נכנסו מטופלים עם קצב סינון גלומרולרי משוער קטן מ 30 מ”ל לדקה/ 1.73 מטר² , או מטופלים שכבר טופלו בדיאליזה ( אי ספיקת כליות בדרגות IV, V, Vd ).   כמו כן הייתה לחולים אילו איסכמיה מדרגה בינונית ויותר במבחן מאמץ או בתבחין פרמקולוגי כמו מיפוי תליום עם דיפירידאמול או אקו עם דובוטאמין.

התוצא העיקרי שנבדק primary outcome היה שילוב של תמותה ואוטם בשריר הלב. נבדקה גם איכות החיים בהקשרי תכיפות וחומרת תעוקת החזה.

אף שתכננו לגייס 1000 חולים , בסופו של דבר רק 777 עברו רנדומיזציה.  הגיל החציוני היה 63.  53.4% מהחולים היו כבר מטופלים בטיפולי דיאליזה .ל 57% הייתה סכרת.  ה GFR החציוני , לאילו שלא טופלו בדיאליזה,  היה 23 מ”ל לדקה ל 1.73מ² .

החולים אכן סבלו מתעוקת חזה מספר פעמים בחודש ( “תעוקה יציבה”).

לאחר 3 שנות מעקב ,ב  85.2% ממטופלי הקבוצה ה”פולשנית” בוצע צנטור, ורק ב 50.2% בוצעה רוסקולריזציה ( פער שנובע בעיקר מנוכחות מחלה מיקרווסקולרית בחולי CKD רבים).

בקבוצה ה”שמרנית” , 31.6% עברו בסופו של דבר צנתור ו 19.6% עברו רה-ווסקולריזציה, לאחר 3 שנות מעקב.

המעקב החציוני היה 2.2 שנים. מעט מאד חולים נעלמו ממעקב.

123 אירועים ( תמותה או התקף לב) קרו בקבוצה הפולשנית, ו 129 בקבוצה השמרנית .

adjusted HR 1.01 ( 95% CI 0.79-1.29)

לא היה הבדל בהיארעות  אשפוזים חוזרים עם תעוקת חזה , אשפוזים חוזרים עם אי ספיקת לב  או מדד איכות חיים וחומרת התעוקה.

לציין שבקבוצה הפולשנית היתה עליה בהיארעות שבץ מוחי adjusted hazard ratio, 3.76; 95% CI, 1.52 to 9.32; P=0.004.

אף שלא מדובר באירועי שבץ הסמוכים לצינתור, מדובר בממצא מדאיג.

מבין חולי אי ספיקת כליות הפרה- דיאליטים, שיעור גבוה יותר של מטופלים הגיע בסופו של דבר לדיאליזה מתוך הקבוצה הפולשנית, בהשוואה לקבוצה השמרנית.

הערת העורך:
פרופ’ עדי לייבה-
מומחה ללחץ דם, כליות ורפואה פנימית.

הגישה המחמירה המתעדפת  צנתור ובלון/ סטנט במטופל עם אי ספיקת כליות מתקדמת/דיאליזה ותעוקה יציבה אינה מוצדקת.

עיקר התרומה מגיעה מטיפול תרופתי “אגרסיבי” ושינוי הרגלי חיים.

פעם דיברנו על “אפידמיולוגיה הפוכה”  במטופלי דיאליזה, אך בהקשר הזה , אין צורך להפוך את הכללים- מטופלי דיאליזה כמו מטופלי CKD ייהנו גם כן משמירה על משקל נאות, פעילות גופנית מתונה, ושמירה על יעד לחץ דם מתחת ל 130/80 LDL מתחת ל 70 וכ”ו.

למרות העבודות שניסו להראות שנפרופתיה מחומר ניגוד  אינה קיימת…הרי שעבודה זו מדגישה את קיומה, גם בתנאי מחקר ולמרות הכנה קפדנית מאד של מטופלי  CKD לצנתור. 

גם ההיארעות המוגברת של שבץ מוחי בקבוצת הצנתור המוקדם- מטרידה.

צריך לזכור שהיו רבים שלא נכללו במחקר, אלא הוצאו ממנו מראש כאילו עם אוטם שריר הלב לאחרונה, תעוקה לא יציבה, שבץ מוחי לאחרונה , אי ספיקת לב עם מקטע פליטה קטן מ 35% , כאילו עם קרדיומיופתיה רחבה שאינה איסכמית או היפרטרופית ( וכאילו יש רבים בקרב אוכלוסייה זו).  גם כאילו עם חוסר היענות לטיפול תרופתי או תעוקה ניכרת ובלתי נסבלת למרות טיפול תרופתי , לא נכללו.  עוד לא נכללו כאילו שעברו CABG בעבר , מטופלים עם תעוקה במנוחה, מחלה מסתמית קשה או “סבירות גבוהה” של מחלה קריטית בעורק הכלילי הראשי..

רשימה די ארוכה זו של exclusion criteria מופיע באחד האפנדיקסים, אך היא חשובה להבנת המחקר. חלק ממטופלים אילו יזדקקו או “ייהנו” מצנתור מוקדם.

לסיכום, במטופלים עם אי ספיקת כליות מתקדמת/ מטופלי דיאליזה עם תעוקת חזה יציבה, אין תועלת בהפנייה מידית לצנתור, בלון או סטנט על פני טיפול שמרני / תרופתי אופטימלי.

מסקנה זו , הנכונה לאוכלוסייה הבוגרת הכללית, נכונה גם לאוכלוסיית החולים באי ספיקת כליות מתקדמת, המצויים בסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם.

 

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

  • תוצאות מבטיחות ל-Naloxone לשיפור הישרדות לאחר דום לב מחוץ לכותלי בית חולים (JAMA Netw Open)

    תוצאות מבטיחות ל-Naloxone לשיפור הישרדות לאחר דום לב מחוץ לכותלי בית חולים (JAMA Netw Open)

    מתן Naloxone ע”י צוותי רפואה דחופה מלווה בשיעורים גבוהים יותר של חזרת דופק ספונטאני והישרדות עד לשחרור מבית חולים של חולים עם דום לב מחוץ לכותלי בית החולים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת JAMA Network Open. מדגם המחקר כלל 8,195 מבוגרים עם דום לב מחוץ לכותלי בית החולים אשר טופלו ע”י צוותי […]

  • האם קסנתלזמה מלווה בסיכון מוגבר למחלות לב? (Ophthalmology)

    האם קסנתלזמה מלווה בסיכון מוגבר למחלות לב? (Ophthalmology)

    מתוצאות מחקר חדש בראשות דר’ יעל לוסטיג מהמרכז הרפואי שיבא ברמת גן עולה כי Xanthelasma Palpebrarum, המתאפיינת בנגעים צהבהבים על העפעפיים, אינה מלווה בסיכון מוגבר לדיסליפדימיה או מחלות לב וכלי דם. החוקרים השלימו מחקר מקרה-ביקורת במרכז יחיד בישראל ובחנו את הנתונים אודות 35,452 משתתפים (גיל ממוצע של 52.2 שנים, 69% גברים) שעברו בדיקות סקר רפואיות […]

  • ניהול סב-ניתוחי של טיפול נוגד קרישה  (JAMA)

    ניהול סב-ניתוחי של טיפול נוגד קרישה  (JAMA)

    מגזין הג'ורנאל קלאב המשולב מס' 3: בקרב מטופלים הנוטלים נוגדי קרישה, הסיכונים הטרומבוטיים מחד גיסא, והדימומיים מאידך גיסא, מתחרים זה בזה ומובילים לתהליך קבלת החלטות מורכב סביב תקופת הניתוח. נביא כאן את ההנחיות של המכללה האמריקנית לרופאי חזה לייעול הניהול הסב-ניתוחי (Perioperative) של טיפול נוגד קרישה. לפי הנחיות אלו, התקופה הסב-ניתוחית מתחילה שבוע לפני ההתערבות, ומסתיימת כ-4 שבועות לאחר מכן.

  • קצב לב מהיר במנוחה מלווה בסיכון מוגבר לתחלואה ותמותה בחולים עם מחלת כליות כרונית (Sci Rep)

    קצב לב מהיר במנוחה מלווה בסיכון מוגבר לתחלואה ותמותה בחולים עם מחלת כליות כרונית (Sci Rep)

    קצב לב מהיר יותר במנוחה, גם בטווח התקין, מלווה בסיכון מוגבר לתמותה ואירועים קרדיווסקולאריים בחולים עם מחלת כליות כרונית שאינם תחת טיפולי דיאליזה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Scientific Reports. ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי קצב לב מהיר במנוחה הינו גורם סיכון בלתי-תלוי לתמותה מכל-סיבה ואירועים קרדיווסקולאריים באוכלוסייה הכללית; עם זאת, הקורלציה […]

  • גורמי סיכון לאירוע מוחי בחולים לאחר תיקון מסתם מיטראלי בצנתור (Am J Cardiol)

    גורמי סיכון לאירוע מוחי בחולים לאחר תיקון מסתם מיטראלי בצנתור (Am J Cardiol)

    מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת American Journal of Cardiology עולה כי בחולים שהופנו לניתוח תיקון מסתם מיטראלי קצה לקצה בצנתור עם MitraClip שיעורים נמוכים של אירוע מוחי, כאשר סיבוך זה מופיע לרוב לאחר השחרור ותוארו בעיקר בחולים עם פרפור פרוזדורים, הפרעה בתפקוד כלייתי, או מדד CHA2DS2-VASc גבוה. ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי למרות פרופיל […]

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה