רופאים שאינם מעורבים לעומק במחלוקת בנוגע לכולסטרול עשויים להעדיף להתעלם מנושא Lipoprotein (a) [Lp(a)], שכן כבר עתה קשה לעמוד ביעדים המוצבים בהנחיות לטיפול בכולסטרול וחולים רבים אינם מצליחים להגיע ליעד רמות LDL (Low Density Lipoprotein) וכל הזמן צצים יעדים חדשים לטיפול, דוגמת רמות Apolipoprotein B או Non-HDL Cholesterol. לכן, עולה השאלה אם יש חשיבות רבה לרמות Lp(a) בדם.

מחקרים הראו באופן ברור כי רמות Lp(a) גבוהות יותר מלוות בסיכון מוגבר למחלת לב, אך נתונים אלו אינם יכולים לקבוע אם מדובר בקשר סיבתי או רק בסמן לסיכון מוגבר. הדבר דומה לסיפור בעבר עם רמות C-Reactive Protein, אשר נקשרו עם סיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם, אך בסופו של דבר נראה כי מדובר רק בסמן לגורם סיכון גבוה ולא קשר סיבתי.

מחקרים גנטיים הראו כי רמות Lp(a) מוגברות באופן גנטי מלוות בסיכון מוגבר למחלת מסתם הוותין. מחקרי GWAS (Genome-Wide Association Studies) זיהו תחילה קשר בין רמות Lp(a) ובין היצרות מסתם וותין והחלפת מסתם וותין, כאשר מחקרים הדמייתיים בהמשך אישרו כי רמות גבוהות יותר של Lp(a) מלוות בהתקדמות חמורה יותר של היצרות מסתם וותין, רמז לקשר סיבתי ישיר.

לאור המספר הרב של מחקרים והיקף הנתונים בנוגע לרמות Lp(a), עולה השאלה מדוע לא משתמשים במדד זה לחיזוי הסיכון. לרוע המזל, אין מחקרים רבים המסייעים בהנחיית החלטות טיפול. למרות עדויות המציעות כי רמות Lp(a) גבוהות מעלות את הסיכון למחלות לב וכלי דם, אין הוכחות כי הפחתת רמות Lp(a) אכן מובילה להפחתה בסיכון זה.

מומחים טוענים כי גם בהעדר נתונים אלו, אין המשמעות כי אין דבר הניתן לעשות בנוגע לרמות Lp(a) בדם. יש הנוהגים לאזן באופן אגרסיבי את אורחות החיים ופרופיל השומנים בחולים בהם מזהים רמות Lp(a) גבוהות.

יש עדויות מסוימות לפיהן איזון אופטימאלי של גורמי הסיכון עשוי לסייע במצבים אלו. אחד המחקרים מצא כי הסיכון המוגבר על-רקע רמות גבוהות של Lp(a) הצטמצם עם רמות נמוכות יותר של חלקיקי LDL, רמז לכך שאיזון אגרסיבי של רמות LDL עשוי לסייע בהפחתת הסיכון משנית ל-Lp(a). מנתוני Women’s Health Study עלה כי בנשאים של אלל בסיכון תועדה תועלת רבה לאספירין להפחתת נטל מחלות לב וכלי דם (יחס סיכון של 0.44), בעוד שבאלו שאינם נשאים לא תועדה תועלת דומה.

עם זאת, החשיבות של הפחתת רמות Lp(a) עצמה אינה מוכחת ואין אפשרויות רבות לעשות זאת. סטטינים ו-Ezetimibe אינם משפיעים רבות על רמות Lp(a) ו-Bezafibrate הינה התרופה היחידה ממשפחת פיבראטים המפחיתה את רמותיו, אך זו אינה מאושרת לשימוש בארצות הברית.

התרופה היחידה המאושרת ע”י מנהל המזון והתרופות האמריקאי לאיזון רמות כולסטרול בדם, אשר מפחיתה את רמות Lp(a), היא חומצה ניקוטינית, או Niacin. עם זאת, ההתלהבות סביב התרופה שככה לאחר ממצאי המחקרים AIM-HIGH ו-HPS2-THRIVE, אשר לא הדגימו תועלת קרדיווסקולארית לטיפול זה וסימנים לנזק אפשרי ממחקר HPS2-THRIVE הובילו לכך שרופאים רבים נמנעו ממתן התרופה. עם זאת, לא היה סמן לסיכון מוגבר לתמותה במחקר AIM-HIGH ומניתוח חוזר של נתוני המחקר עלה כי הסיכון המוגבר במחקר HPS2-THRIVE עשוי היה לנבוע ממרכיב Laropiprant בתכשיר ולאו דווקא מ-Niacin עצמו.

אפשרות טיפול נוספת ל-Lp(a) היא טיפול חליפי באסטרוגן, אשר עשוי להפחית את רמות Lp(a) בעד 37% ולשמש כטיפול פוטנטי, לפחות בנשים לאחר-מנופאוזה. עם זאת, בדומה ל-Niacin, גם טיפול הורמונאלי חליפי אינו משמש עוד באופן שגרתי.

עדויות מוקדמות העידו כי תרופות ממשפחת מעכבי PCSK9 עשויות להביא להפחתת רמות Lp(a) ובאופק ישנה גם משפחה חדשה של תרופות, Antisense Oligonucleotide, המצויים בשלבי פיתוח ועשויים להביא להפחתת רמות Lp(a).

לאור סך העדויות בספרות הרפואית מומחים רבים סבורים כי ישנה חשיבות ל-Lp(a) וכי יש הוכחות כי ייתכן ומדובר בגורם הקשור באופן סיבתי עם מחלות לב וכלי דם והיצרות מסתם הוותין.

לידיעה במדסקייפ