מאת נעה גינזבורג, BSc

השילוב בין ירידה בלחץ הדם וברמות ה-LDL בסרום מוריד את הסיכון להופעה של מחלות לב וכלי דם- גורמי סיכון בלתי תלויים אך בעלי השפעה מצטברת.  החוקרים מצאו כי בטווח הארוך ירידה של 1 מינימול/לליטר (38.7  מ”ג/ד”ל) ושל 10 מ”מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי נקשר עם 90% ירידה בסיכון לאירועי לב או כלי דם; לדבריהם, מדובר בגורמי סיכון בעלי קשר לא תלוי ומצטבר על ההשפעה למחלות כלי דם ולב; גם ירידה קטנה בשניהם אם מתקיימת לאורך זמן עשויה להביא לירידה משמעותית בסיכון למחלות כלי דם ולב, גם אצל אנשים שמציגים מדדים על פניו בטווח הנורמה. לדברי החוקרים, אירועי לב ניתנים למניעה ברובם ותכנית יעילה למניעה של מחלות לב באמצעות התמקדות בשני גורמי הסיכון הללו תביא לירידה בטווח הארוך ואת הסיכון להופעה של מחלות לב באוכלוסייה.

החוקרים מציינים כי מחקרים תצפיתיים מצאו שאנשים המצליחים לשמור על פרופיל בריאות עם חשיפה מינימלית לגורמי סיכון במהלך שנות חייהם הבוגרות נמצאים בסיכון נמוך מאוד לפתח מחלות לב וכלי דם במהלך החיים; אך כי מעטים הם האנשים שמסוגלים לעמוד בכך- פחות מ-5 אחוזים מהאוכלוסיה. מחקרים אחרים הראו באופן עקבי למדי כי לרמות כולסטרול ה-LDL בדם ולחץ הדם הסיסטולי הם גורמי סיכון סיבתיים ומצטברים על הסיכון למחלות דם וכלי לב. 

מחקר ה-HOPE-3 שנערך לאחרונה מצא כי שילוב של טיפול בתרופות להורדת הליפידים בדם ותרופות להורדת יתר לחץ דם לא הוריד את שיעור אירועי הלב וכלי הדם יותר מאשר בטיפול במורידי ליפידים בדם. לדברי החוקרים, המחקר העלה שאלה לגבי הסינרגיה בין רמות LDL ולחץ הדם הסיסטולי על הסיכון למחלות לב וכלי דם, במיוחד בקרב אנשים שלא סובלים מיתר לחץ דם.

כוונת המחקר הנוכחי הייתה להעריך את הקשר הסיבתי בין חשיפה בטווח הארוך לירידה בלחץ הדם הסיסטולי ובכולסטרול LDL בדם. הערכים שהם בחנו הם כאמור ירידה של 1 ממו”ל לליטר ושל 10 מ”מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי.  כדי לבחון זאת החוקרים השתמשו בניתוח מנדליאני אקראי (2×2 factorial Mendelian randomization study )

המידע (אודות גורמי סיכון גנטיים וקרדיווסקולריים) נאסף מלמעלה מ-100 אלף משתתפים, שלקחו חלק באחד מ-14 מחקרי עוקבה פרוספקטיביים או מבוקרים, שבחנו מדדים גנטיים עבור כל מטופל, על בסיס פולימורפיזם גנטיים הידועים כקשורים לכולסטרול LDL וללחץ דם סיסטולי, ועל מספר האללים הקשורים לרמות מוגבהות שלהם. החוקרים כותבים כי מחקרם לא היה קשור בסופו של דבר לרקע הגנטי; הם לא השתמשו במדדים הגנטיים כדרך לבחון או לחזות את הסיכון אלא ככלי שמאפשר לחלק אקראית אנשים באופן טבעי לארבע קבוצות: קבוצת ביקורת, קבוצה עם מדדים גנטיים של LDL מתחת לרמה החציונית, כך שהאנשים בקבוצה הראו רמות נמוכות של LDL בסרום, קבוצה עם מדדי לחץ דם סיסטולי מתחת לחציון ועם רמות לחץ דם נמוכות יותר באופן טבעי, וקבוצה אחת שכללה אנשים עם מדדים גנטיים נמוכים לשני גורמי הסיכון הללו ועם רמות נמוכות של שניהם מהחציון. הממצא שחיפשו היה אירוע לב או כלי דם חמור ראשון (מוות ממחלה קורונרית, אוטם לא קטלני של שריר הלב, שבץ לא קטלני ו/או רה-וסקולריזציה כלילית).  המעקב ארך עד 32 שנים, ובמהלכן אירעו למעלה מ-14 אלף אירועים כאלה.

החוקרים מצאו כי לשילוב בין לחץ דם סיסטולי נמוך יותר עם רמות LDL נמוכות בסרום השפעה עצמאית, מצטברת וסינרגרטית על הסיכון למחלות לב וכלי דם. יתרה מכך, ההשפעה המשולבת הייתה גבוהה משמעותית מזו של LDL נמוך בסרום או של לחץ דם סיסטולי נמוך בנפרד, ועמדה על סיכון נמוך ב-86% לפתח מחלת לב וכלי דם או 84% לתמותה ממחלת לב, בהשוואה לקבוצות האחרות- השפעה שנשארה עקבית לאורך זמן. לדברי החוקרים, הם לא מצאו הבדל בממצאים בין גברים לנשים, בין מעשנים ללא מעשנים ובין אנשים עם או בלי סוכרת. הם מדגישים כי ירידה כזו בלחץ הדם או ברמות הכולסטרול בסרום הייתה בעלת השפעה הן באנשים עם מדדי לחץ דם סיסטולי מעל או מתחת ל-120 מ”מ כספית וכן באנשים עם רמות LDL–C של מעל או מתחת ל-3.5 mmol/L (116 מ”ג/ד”ל) כלומר גם באנשים שהמדדים שלהם נמצאים בטווח הנורמה.

European Society of Cardiology Congress 2016; August 29, 2016; Rome, Italy. Abstract 3163.

לדיווח במדסקייפ