גם כאשר ערכי LDL מאוזנים היטב, בחולים עם רמות נמוכות של ערכי HDL עדיין קיים סיכון מוגבר לאירועים קרדיווסקולאריים, כך עולה מנתונים חדשים, שפורסמו בכתב העת Journal of American College of Cardiology.
לדברי החוקרים, מנתונים אלו עולה כי גם בנוכחות ערכי LDL אופטימאליים, מתחת ל-70 מ”ג לד”ל עם טיפול בסטטינים, אין המשמעות כי הסיכון לאירועים קרדיווסקולארים נעלם כליל.
מסקנת החוקרים מבוססת על הערכה רטרוספקטיבית של נתוני מחקר COURAGE, במהלכו חולקו באקראי חולים עם מחלת עורקים כלילית משמעותית ואיסכמיה של שריר הלב להתערבות כלילית מילעורית וטיפול תרופתי אופטימאלי או טיפול תרופתי אופטימאלי בלבד.
הסקירה החדשה כללה 2,193 חולים עם מחלת לב איסכמית יציבה, שהיו במעקב ממוצע במשך ארבע שנים. כל החולים קיבלו טיפול תרופתי אופטימאלי, כולל טיפול באספירין במינון נמוך, טיפול נוגד-איסכמיה (Metoprolol , Amlodipine ו-Isosorbide Dinitrate, לבד או באופן משולב); ו-Lisinopril או Losartan לאיזון יתר לחץ דם.
תוצא הסיום העיקרי היה שיעור משולב של תמותה אל אוטם לבבי.
החולים סווגו לרביעונים על-בסיס ערכי HDL והחוקרים חישבו את יחסי הסיכון לכל קבוצה, לאחר תקנון לגיל, מדד מסת גוף וגורמי סיכון אחרים למחלות לב וכלי דם.
בקבוצת החולים עם ערכי HDL הגבוהים ביתר נרשמה ירידה של 33% בסיכון לתמותה או אוטם לבבי, בהשוואה לחולים ברבעון התחתון של ערכי HDL (P=0.02). בכל הקבוצות, הסיכון היה נמוך יותר משמעותית בקרב אלו ברבעונים גבוהים יותר (p=0.02).
החוקרים בחנו את האינטראקציה בין ערכי LDL ו-HDL בעזרת ניתוח סטטיסטי שהתבסס על ערכי LDL: ערכים נמוכים מ-70 מ”ג לד”ל, 70-100 מ”ג לד”ל וערכי LDL של מעל 100 מ”ג לד”ל.
בניתוח המשני, בחולים באותה קבוצת ערכי LDL, באלו עם ערכי HDL גבוהים יותר תועדה השפעה מגנה משמעותית יותר.
בסיכומו של דבר, ההשפעה של ערכי HDL על התמותה או אוטם לבבי הייתה בלתי-תלויה בערכי LDL. ממצאי המחקר עולים בקנה אחד עם תוצאות מחקרים קודמים.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!