במחקר שהוצג השבוע בכנס החברה האירופאית לקרדיולוגיה באמסטרם ופורסם במקביל ב-JAMA שבו נבדקה האפקטיביות של שימוש ב”פוליפיל” (תרופת קומבינציה המשלבת מינונים קבועים של אספירין, סימבסטטין, ליסינופריל ואתנולול או תיאזיד) בקרב מטופלים בסיכון גבוה למחלה קרדיווסקולרית (CVD) נמצא שהיה שיפור מובהק ומשמעותי בהיענות לטיפול, אך התועלת מבחינת שיפור רמות לחץ דם וכולסטרול היה אמנם מובהק אך צנוע.

המחברים מציינים ברקע למחקר כי מרבית המטופלים עם מחלה קרדיווסקולרית אינם נוטלים את התרופות שנרשמו להם באופן מלא לאורך זמן. השימוש בתרופות קומבינציה (FDC-FIX DOSE COMBINATION) נמצא כמשפר היענות בתחומים בריאותיים רבים, ומחקרים קודמים של FDC למניעה קרדיווסקולרית העריכו אפקט לטווח הקצר בהשוואה לפלציבו או לאי טיפול כלל. מטרת החוקרים הייתה להעריך אם FDC המכיל אספירין, שתי תרופות להורדת יתר לחץ דם וסטטין משפרות היענות ארוכת טווח ומשפיעות על גורמי הסיכון של לחץ דם, ו-LDL כולסטרול  .

המחקר, שנקרא מחקר ה-UMPIRE , היה רנדומלי, פתוח תווית, עם יעדי מחקר סמויים שבו השתתפו 2,004 משתתפים עם מחלת לב ידועה, או בסיכון למחלה קרדיווסקולרית, אשר גוייסו בין יולי 2010 עד יולי 2011 , בהודו ובאירופה.

המשתתפים חולקו באופן רנדומלי שווה לקבלת FDC שהכיל  75 מ”ג אספירין, 40 מ”ג סימבסטטין, 10 מ”ג ליסינופריל ו-50 מ”ג אתנולול, או קבוצה מקבילה שקיבלה 75 מ”ג אספירין, 40 מ”ג סימבסטטין, 10 מ”ג ליסינופריל ו-12.5 מ”ג של הידרוכלורותיאזיד.

יעד המחקר המרכזי היה ההיענות לטיפול, אשר הוגדר כדיווח עצמי של שימוש בנוגדי טסיות, סטטין ו-2 תרופות לפחות להורדת לחץ דם, ושינויים בלחץ הדם הסיסטולי וה-LDL כולסטרול מתקופת הבסיס.

החוקרים מדווחים כי בתחילת המחקר ערכי לחץ הדם הממוצעים היו 137/78 מ”מ כספית, ו-LDL כולסטרול של 91.5 מ”ג/ד”ל, כש-1,233 מתוך ה-2,004 (61.5%) המשתתפים דיווח על שימוש בנוגדי טסיות, סטטינים, ו-2 תרופות לפחות להורדת לחץ דם.

חציון תקופת המעקב היה 15 חודשים (בטווח בין 12-18 חודשים).

קבוצת ה-FDC השיגה היענות משופרת לטיפול : 86% לעומת 65% בקבוצת הביקורת, כלומר הסיכוי להשגת היענות בקבוצת ה-FDC היה 1.33 (ברווח בר סמך של בין 1.26-1.41 , p<0.001 ).

מבחינת השפעה על לחץ דם סיסטולי, ההפחתה בקבוצת ה-FDC הייתה גדולה יותר ב- 2.6 מ”מ כספית (ברווח בר סמך של בין 1.1-4 מ”מ כספית, p<0.001 ) , ומבחינת LDL כולסטרול, ירידה גדולה יותר של 4.2 מ”ג/ד”ל (ברווח בר סמך של בין 6.6-1.9 מ”ג/ד”ל, p<0.001 ).  

ניתוח לפי תת קבוצות הראה עקביות ותועלת ל-FDC בכל תתי הקבוצות, אך נמצא שהתועלת הגדולה ביותר הייתה בקרב הקבוצה שהייתה עם היענות נמוכה בתקופת הבסיס של המחקר. בקבוצה זו שמנתה 727 מטופלים, 77% מהקבוצה שטופלה ב-FDC השיגה היענות בהשוואה ל-23% בלבד בקבוצת הביקורת,  סיכוי יחסי להשגת היענות של פי 3.35 (ברווח בר סמך של בין 2.74-4.09, p<0.001 לאינטרקציה) בקבוצת ה-FDC.

בתת קבוצה זו לחץ הדם הסיסטולי ירד יותר ב-4.9 מ”מ כספית (ברווח בר סמך של בין 2.6-7.3 , p=0.01 ), וה-LDL כולסטרול ירד יותר ב-6.7 מ”ג/ד”ל (ברווח בר סמך של בין 2.8-10.5 , p=0.11 לאינטרקציה).

לא נמצאו הבדלים מובהקים בין אירועים קרדיווסקורלים בין שתי הקבוצות : 5% מקבוצת ה-FDC לעומת 3.5% מקבוצת הביקורת, יחס סיכון של 1.45 , ברווח בר סמך של בין 0.94-2.24 , עם p=0.09 .

מסקנת החוקרים היא שמבין המטופלים עם סיכון גבוה ל-CVD , שימוש ב-FDC כטיפול ביתר לחץ דם, כולסטרול, וטסיות, בהשוואה לטיפול רגיל מתבטא בשיפור מובהק בהיענות לטיפול לאחר 15 חודשי מעקב, ושיפור שהוא אמנם מובהק סטטיסטי, אך צנוע בגודלו,  בערכי לחץ דם וכולסטרול.  

JAMA. 2013;310(9):918-929. doi:10.1001/jama.2013.277064

הערת המערכת: צריך לשים לב לכך שכבר בתקופת הבסיס המטופלים היו באופן כללי ברמת איזון לא רעה (לחץ דם סיסטולי של מתחת ל-140 מ”מ כספית, ורמות LDL כולסטרול מתחת ל-100 מ”ג/ד”ל), מה שיכול להסביר את העובדה שעל אף השיפור בהיענות וברמות לחץ הדם והכולסטרול לא היו הבדלים, בטווח הזמן של  15 חודשי מעקב, באירועים הקרדיווסקולרים. סביר להניח שבמעקב ארוך יותר ניתן יהיה לראות גם הבדלים בתוצאות הקליניות, כלומר הפחתה בסיכון לאירועים קרדיווסקולרים בקבוצת ה-FDC . מנגד, חשוב יהיה לבחון אם לא היו מטופלים בקבוצת ה-FDC שעבורם טיפול זה  היה בגדר “תת טיפול” , כלומר, שרמות לחץ הדם והכולסטרול הבסיסיות שלהם היו גבוהות מהממוצע  ודרשו טיפול אינטנסיבי יותר מבחינת סוג התרופה ו/או המינון שניתנו במסגרת ה-FDC.