מתוצאות מחקר חדש עולה כי בגברים עם מחלת לב כלילית ורמות Lp(a) גבוהות, הוספת ניאצין בשיחרור מושהה (ניאספן) לטיפול ב-Atorvastatin הובילה לנסיגה בעובי הממוצע של שכבת אינטימה-מדיה בעורקי התרדמה ושיפור גורמי סיכון לטרשת עורקים.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את ההשפעות של ניאצין על גורמי סיכון לטרשת עורקים בגברים עם מחלת לב כלילית ורמות Lp(a) (Lipoprotein A) גבוהות.
מדגם המחקר כלל 60 גברים בגיל ממוצע של 54 שנים, עם עדות אנגיוגרפית למחלת לב כלילית, שחולקו באקראי לשתי קבוצות. קבוצת ההתערבות (30 חולים) טופלו בחומצה ניקוטינית (ניאצין) בשחרור-ממושך, במינון של 1500 מ”ג, קבוצת הביקורת כללה 30 חולים נוספים. כל המשתתפים קיבלו טיפול בסיסי שכלל Atorvastatin. החוקרים ערכו בדיקות דם לרמות כולסטרול, טריגליצרידים, HDL, Lp(a), Lp-PL-2 (Lipoprotein-associated Phospholipase A2), hs-CRP (High Sensitivity C-Reactive Protein), קומפלקס tPA-PAI-1 (Tissue-type Plasminogen Activator / Plasminogen Activator Inhibitor 1) . כמו כן, נערכו מדידות להערכת עובי שכבת אינטימה-מדיה בעורקי התרדמה בתחילת המחקר ולאחר שישה חודשי טיפול.
מתוצאות המחקר עולה כי אין הבדל מובהק סטטיסטית במאפיינים הקליניים והביוכימיים של שתי הקבוצות. במהלך המחקר, פרופיל השומנים בדם היה בטווח ערכי המטרה. בקבוצת ההתערבות, חציון אחוז הירידה ברמות Lp(a) עמד על 23% (מ-84 מ”ג לד”ל לאחר שישה שבועות ועד ל-65 מ”ג לד”ל לאחר שישה חודשי טיפול, p<0.01); רמות LDL, tPA/PAI-1 ו-Lp-PL-2 ירדו ב-25, 20, 25 ו-32%, בהתאמה; רמות HDL עלו ב-16% (p<0.05 בהשוואה למצב בתחילת המחקר, בהתאמה). טיפול בניאצין הביא לירידה משמעותית בעובי שכבת אינטימה-מדיה בעורקי התרדמה (p<0.05). בקבוצת הביקורת לא נרשם שינוי בעובי שכבת אינטימה-מדיה או בתוצאות בדיקות הדם.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בגברים עם מחלת לב כלילית ורמות Lp(a) גבוהות, הוספת ניאצין בשיחרור מושהה לטיפול ב-Atorvastatin הובילה לנסיגה של 0.06 מ”מ בעובי הממוצע של שכבת אינטימה-מדיה בעורקי התרדמה. את ההשפעה כה מהירה ומשמעותית על מבנה דופן העורק ניתן לייחס להשפעות המורכבות ל ניאצין על Lp(a), שומנים, Lp-PL-2 וגורמים תרומבוגניים.
Kardiologiia. 2011;51(5):9-16
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!