חוקרים מגרמניה מדווחים בעקבות מחקר חדש כי חלקיקי HDL מאבדים את ההשפעה המגנה שלהם על אנדותל כלי הדם בחולים עם מחלת כליות כרונית.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ידוע היטב כי עם ירידה בערכי eGFR (Estimated Glomerular Filtration Rate), חלה עליה בשיעור האירועים הקרדיווסקולאריים, הרבה לפני שנדרשים טיפולי דיאליזה. לכן, מחלת כליות הינה גורם סיכון קרדיווסקולארי.

בנבדקים בריאים, עבור כל עליה של 1% בריכוז HDL חלה ירידה של 3% בסיכון למחלת לב כלילית, בעיקר דרך השפעה ישירה של HDL על האנדותל, כולל ייצור מוגבר של NO (Nitric Oxide), נוגדי-חמצון, נוגדי-דלקת והשפעות אנטי-תרומבוטיות; ועידוד רגנרציה של אנדותל.

להערכת ההשפעות של HDL על תפקוד האנדותל בחולים עם מחלת כליות כרונית, החוקרים בודדו חלקיקי HDL מביקורות בריאות וחולים עם מחלת כליות כרונית בשלבים שונים.

תחילה החלקיקים דוגרו עם תאי אנדותל מאבי העורקים ומדדו את ייצור NO. חלקיקי HDL הבריאים הביאו לעליה של כ-10% בייצור NO, בעוד שחלקיקי HDL מחולים עם מחלת כליות כרונית בשלב 5 עיכבו את הייצור בשיעור של 40%, בהשוואה לביקורות. ירידה דומה נרשמה כאשר נבחנו חלקיקי HDL מחולים עם מחלת כליות בשלב 2, 3 או 4. החוקרים תיארו השפעה תלוית-מינון, עם קשר בין כמות גדולה יותר של חלקיקי HDL בריאים ובין עליה גדולה יותר בייצור NO.

החוקרים מצאו כי חלקיקי HDL בחולים עם מחלת כליות כרונית הביאו לזרחון מוגבר של אתר מעכב והפחיתו את הזרחון של אתר מעורר באנזים eNOS (Endothelial Nitric Oxide Synthase), בעוד שחלקיקי HDL בריאים עודדו זרחון אתרים מעוררים.

חלקיקי HDL בריאים הפחיתו את ביטוי מולקולות VCAM-1 (Vascular Cell Adhesion Molecule) בנוכחות TNF-Alpha (Tumor Necrosis Factor), אך חלקיקי HDL מחולים עם מחלת כליות כרונית לוו בעליה בביטוי VCAM-1. גם ללא TNF-Alpha, חלקיקי HDL מחולים עם מחלת כליות סופנית היו חלקיקים פרו-דלקתיים יותר.

בנוסף, חלקיקי HDL ממתנדבים בריאים הפחיתו את שיעור האפופטוזיס של תאי אנדותל, בעוד שחלקיקי HDL ממטופלי דיאליזה לא השפיעו כלל על האפופטוזיס.

בהמשך מתכננים החוקרים לבחון שינויים מבניים בחלקיקי HDL בחולים עם מחלת כליות כרונית, כמו גם שינויים בקישור לקולטנים או מעבר סיגנאלים בתאי אנדותל.

מתוך כנס ERA-EDTA

לידיעה במדסקייפ