מתוצאות מחקר שכלל למעלה מ-20,000 משתתפים בסיכון גבוה לאירועים וסקולאריים עולה כי טיפול בן חמש שנים בסטטינים הביא לירידה של כ-25% בסיכון לאירועים וסקולאריים, ללא תלות בריכוז CRP.

הסברה היא כי דלקת הינה חלק בפתוגנזה של מחלת לב כלילית ו-CRP (C Reactive Protein) הינו הסמן הדלקתי שנבחן בצורה המעמיקה ביותר. ממטה-אנליזה עולה כי ריכוז CRP קשור לסיכון למחלת לב כלילית, שבץ איסכמי ותמותה, אם כי הקשר עם מחלות איסכמיות של כלי הדם אינו בהכרח קשר סיבתי.

למרות זאת, יש מומחים המאמינים כי ריכוז CRP עדיין עשוי לשמש כסמן לזיהוי מטופלים בהם צפויה התועלת הרבה ביותר לטיפולים להפחתת הסיכון. ייתכן כי התועלת הוסקולארית משמעותית יותר בנוכחות דלקת וכי באלו עם ריכוז נמוך של LDL ו-CRP ייתכן ואין כל תועלת לטיפול בסטטינים.

מחקר JUPITER העלה את האפשרות כי היתרונות של סטטינים משמעותיות יותר בחולים עם ריכוז CRP גבוה יותר, אך בניתוח משני של הממצאים לא הייתה עדות לכך שההשפעה של Rosuvastatin על אירועים וסקולאריים הייתה שונה לפי הרמה הבסיסית של CRP. עם זאת, ניתוח זה כלל רק שלוש קבוצות ולא ניתן היה להעריך את ההשפעה בחולים עם ריכוז CRP של מתחת ל-2.0 מ”ג לליטר. מחקר HPS (Heart Projection Study) שהוא המחקר האקראי הגדול ביותר של טיפול בסטטינים עד כה, בחן את ההשערה לפיה ההשפעה של טיפול בסטטינים שונה עם ריכוזים שונים של CRP ו-LDL.

מדגם המחקר כלל 20,536 חולים בגילאי 40-80 שנים בסיכון גבוה לאירועים וסקולאריים, מ-69 בתי חולים בבריטניה. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול בןSimvastatin במינון 40 מ”ג ביום, או פלסבו, למשך חמש שנים, בממוצע. המשתתפים חולקו לפי שש קטגוריות CRP (מתחת ל-1.25 מ”ג לליטר, 1.25-1.99 מ”ג לליטר, 2-2.99 מ”ג לליטר, 3-4.99 מ”ג לליטר, 5-7.99 מ”ג לליטר ו-8 מ”ג לליטר ומעלה).

יעד הסיום העיקרי היה אירועים וסקולאריים מג’וריים, שהוגדרו כשילוב תמותה כללית, אוטם לבבי, שבץ מוחי, או רה-וסקולריזציה.

הקצאה לטיפול ב-Simvastatin הובילה לירידה יחסית של 24% בהיארעות אירוע וסקולארי מג’ורי ראשון (2033 מטופלים ב-Simvastatin (19.8%) לעומת 2585 מטופלים (25.2%) עם פלסבו). אין עדות כי הירידה היחסית ביעד העיקרי, או במרכיביו, הייתה שונה עם ריכוזי CRP שונים בתחילת המחקר .

גם בקרב משתתפים עם ריכוז CRP בסיסי של מתחת ל-1.25 מ”ג לליטר, חלה ירידה של 29% בשיעור האירועים הוסקולאריים המג’וריים (239 חולים (14.1%) לעומת 329 חולים (19.4%), p<0.0001).

לא תועדה הטרוגניות משמעותית בירידה בסיכון היחסי בין ארבע תת הקבוצות שהוגדרו לפי שילוב ריכוזים גבוהים ונמוכים של LDL ו-CRP (p=0.72). ישנה עדות לתועלת בחולים עם ערכי LDL ו-CRP נמוכים (ירידה של 27%, 295 (15.6%) לעומת 400 (20.9%), p<0.0001).

החוקרים מסכמים וכותבים כי טיפול בן חמש שנים בסטטינים הוביל לירידה בסיכון לאירועים וסקולאריים מג’וריים בשיעור הקרוב ל-25%, עם זאת, אין אינדיקציה לפיה הירידה היחסית בסיכון הייתה גדולה יותר באלו עם ריכוז CRP גבוה יותר בתחילת המחקר.

Lancet, early online publication, 28 January 2011

לידיעה ב-NELM