מתוצאות מחקר חדש עולה כי טיפול משולב בניאצין בשחרור ממושך עם סימבסטטין מביא לפרופיל שומנים פחות אתרוגני, בהשוואה לטיפול ב-Atorvastatin (ליפיטור).
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לערוך השוואה בין השפעות טיפול משולב בניאצין בשחרור-ממושך עם סימבסטטין לעומת טיפול בליפיטור (Atorvastatin) בלבד על רמות אפוליפופרוטאינים ושומנים בדם בניתוח פוסט-הוק של מחקר SUPREME.
מדגם המחקר כלל 137 חולים עם דיסליפידמיה (שלא קיבלו קודם לכן טיפול בסטטינים או הפסיקו טיפול אחר כנגד שומנים בדם 4-5 שבועות לפני המחקר), שטופלו בשילוב ניאצין עם סימבסטטין (1000/40 מ”ג ביום למשך ארבעה שבועות, לאחר מכן 2000/40 מ”ג ביום למשך שמונה שבועות) או לטיפול ב-Atorvastatin במינון 40 מ”ג ביום למשך 12 שבועות. החוקרים ערכו השוואה של חציון אחוז השינוי ברמות Apo A-1, Apo B ויחס Apo B:A-1, ותת-סוגי ליפופרוטאינים מתחילת המחקר לשבוע 12 .
הטיפול המשולב הוביל לאחוז שינוי גדול יותר משמעותית ברמות Apo-I ויחס Apo-B:A-1, בעת הביקור האחרון, ב-59% לעומת 33% מהחולים רמת Apo B הייתה נמוכה מ-80 מ”ג לד”ל (p=0.003). הטיפול המשולב הוביל לאחוז ירידה גדול יותר במספר החלקיקים המחושב לריכוז LDL (52% לעומת 43%, p=0.022), חלקיקי LDL קטנים (55% לעומת 45%, p=0.011), רמות VLDL וכלל כילומיקרונים (63% לעומת 39%, p<0.001), ועליה גדולה יותר בגודל חלקיקי LDL (2.7% לעומת 1.0%) ו-VLDL (9.3% לעומת 0.1%), בהשוואה ל-Atorvastatin.
החוקרים מסכמים וכותבים כי הטיפול המשולב בניאצין בשחרור-ממושך עם סימבסטטין הביא לשיפור ניכר ברמות Apo A-1 וביחס Apo B:A-1, לצד ירידה משמעותית במספר חלקיקי VLDL וחלקיקי LDL אתרוגניים וחלקיקי כילומיקרונים, עם עליה בגודל הממוצע של חלקיקי LDL ו-VLDL, בהשוואה לטיפול ב-Atorvastatin.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!