החוקרים העריכו את הקשר בין LDLc ו-HDLc והסיכון ב-5,804 נבדקים בגיל 70-82 שנה. בקבוצת הפלצבו, רמות LDLc בסיסיות לא נקשרו לסיכון גבוה לתוצאה הראשונית (P = .27) או לקבוצת הטיפול ב-pravastatin (ליפידל) (P = .12). רמות HDLc היו קשורות באופן הפוך לסיכון בנבדקים שקיבלו פלצבו (P = .0019), אך לא באלו שקיבלו ליפידל (P = .24).
למרות שהירידה בסיכון עם טיפול pravastatin לא היתה קשורה לרמות בסיסיות של LDLc, היה קשר משמעותי עם HDLc. ירידה בסיכון היתה 33% בשני החמישונים התחתונים של HDLc (יחסי סיכון 0.67, 95% רווח בר סמך, 0.55-0.81; P < .0001). עם זאת, נבדקים עם HDLc גבוה יותר לא הראו תועלת מ-pravastatin (סיכון יחסי 1.06, 95%, 0.88-1.27; P = .53).
במהלך המעקב, רמות LDLc או HDLc שהושגו כנראה לא היו קשורות לסיכון, אך השינוי ביחס LDLc ל-HDLc בטיפול בסטטין היה כנראה קשור לטיפול.
באנשים מעל גיל 70, נראה כי HDLc הוא סמן מפתח לסיכון ויתרונות לטיפול. טיפול זה יהיה יעיל באלו עם HDLc <1.15 mmol/L או LDLc-HDLc ratio >3.3. התמקדות בקבוצה זו מפחית את מספר החולים הזקוקים לטיפול למניעת אירוע כלילי אחד מ-40 ל-17 ולכן משפר את יעילות אסטרטגיות הטיפול.
Circulation. Posted online Nov. 9, 2005
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!