Cholesterol/Lipid disorders

סטטינים מעלימים סיכון לתמותה לאחר MI עם טכיקרדיה חדרית (Eur Heart J)

חוקרים מדווחים כי עלייה בסיכון לתמותה הקשורה להיארעות טכיקרדיה חדרית (VT) לאחר אוטם שריר לב אקוטי אינה מתרחשת בחולים המטופלים בסטטינים.

המידע מדגיש את חשיבות הטיפול בסטטינים בכל החולים לאחר אוטם שריר הלב עם עלייה ב-ST.

בעוד שרוב החולים בגרמניה מקבלים טיפול בסטטינים לאחר MI חריף, היחס בין חולים שמקבלים את התרופה שנה לאחר MI יורד לפחות מ-50%.

מחקרים חדשים הציעו כי לסטטינים יש השפעות מגנות על הלב מעבר להשפעות בהפחתת כולסטרול, כולל נורמליזציה של תיפקוד מערכת עצבים אוטונומית ושיפור יציבות חשמלית של מיוציטים, ציינו החוקרים בגיליון יוני של European Heart Journal.

בהינתן הוכחות כי סטטינים יכולים להוריד את הסיכון לאריתמיה, ערכו החוקרים את המחקר הנוכחי בכדי לקבוע האם התרופה תשפיע על הסיכון הגבוה לתמותה הנראה בחולים עם טכיקרדיה חדרית לאחר אוטם שריר לב עם עלייה ב-ST. עם הטיפול התרופתי הנוכחי לחולים לאחר MI, כולל חסמי בטא וסטטינים, הכוח הפרוגנוסטי של טכיקרדיה חדרית שנוי במחלוקת.

החוקרים בדקו 3,137 חולים עם MI עם עלייה ב-ST אשר עברו בדיקת הולטר.

ל-11% היתה טכיקרדיה חדרית לא מאושרת, 78% מהם קיבלו סטטינים בעת השחרור. בקרב חולים ללא VT, כ-82.8% לקחו סטטינים.

תמותה לאחר שנה בקרב חולי VT שלקחו סטטינים היתה 9.2%, אך 25% בקרב אלו שלא לקחו את התרופה.

אנליזה יוניוריאנטית מצאה כי VT לא מאושר היה קשור לביכון גבוה לתמותה, לא היתה עלייה בתמותה בקרב חולים שלקחו סטטינים.

החוקרים הסיקו כי תחת טיפול בסטטינים, VT אינו קשור לפרוגנוזה שלילית לטווח ארוך, דבר המרמז כי לסטטינים יתכן ויש השפעה נוספת מעבר להורדת כולסטרול וייצוב רובד, אשר אולי קשור לייצוב מיוקרדיום נגד אירועים פרו-אריתמיים.

הנתונים שהוצגו במחקר זה תיאורטים בלבד ויש צורך במחקר נרחב נוסף בכדי לקבל מידע נוסף בנוגע למנגנון המולקולרי הפוטנציאלי השוכן בבסיס ההשפעה הקלינית של סטטינים.

Eur Heart J 2005;26:1078-1085

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

  • האם קסנתלזמה מלווה בסיכון מוגבר למחלות לב? (Ophthalmology)

    האם קסנתלזמה מלווה בסיכון מוגבר למחלות לב? (Ophthalmology)

    מתוצאות מחקר חדש בראשות דר’ יעל לוסטיג מהמרכז הרפואי שיבא ברמת גן עולה כי Xanthelasma Palpebrarum, המתאפיינת בנגעים צהבהבים על העפעפיים, אינה מלווה בסיכון מוגבר לדיסליפדימיה או מחלות לב וכלי דם. החוקרים השלימו מחקר מקרה-ביקורת במרכז יחיד בישראל ובחנו את הנתונים אודות 35,452 משתתפים (גיל ממוצע של 52.2 שנים, 69% גברים) שעברו בדיקות סקר רפואיות […]

  • טיפול ב-Tirzepatide מפחית את הסיכון להתקדמות מטרום-סוכרת לסוכרת מסוג 2 (מתוך הודעת חברת אלי לילי)

    טיפול ב-Tirzepatide מפחית את הסיכון להתקדמות מטרום-סוכרת לסוכרת מסוג 2 (מתוך הודעת חברת אלי לילי)

    מתן זריקה חד-שבועית של Tirzepatide הפחיתה באופן דרמטי את הסיכון להתפתחות סוכרת מסוג 2 בחולים עם טרום-סוכרת ועודף-משקל או השמנת-יתר, כך עולה מנתונים חדשים ממחקר SURMOUNT 1, כפי שדווח על-ידי חברת אלי לילי. מחקר SURMOUNT 1 כלל 2,539 מבוגרים עם השמנת-יתר (מדד מסת גוף של 30 ק”ג/מ2 ומעלה) או עודף-משקל עם לפחות סיבוך אחת משנית […]

  • יתר לחץ דם שאינו מטופל מלווה בסיכון מוגבר למחלת אלצהיימר (Neurology)

    יתר לחץ דם שאינו מטופל מלווה בסיכון מוגבר למחלת אלצהיימר (Neurology)

    בקשישים עם יתר לחץ דם שאינו מטופל עליה של 36% בסיכון למחלת אלצהיימר, בהשוואה לאלו ללא יתר לחץ דם ועליה של 42% בסיכון למחלת אלצהיימר לעומת אלו עם יתר לחץ דם מטופל, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Neurology. החוקרים השלימו מטה-אנליזה להערכת נתונים אודות 31,250 משתתפים בגילאי 60 שנים ומעלה (גיל ממוצע של […]

  • האם מעכבי SGLT-2 מספקים הגנה טובה יותר לכבד ממעכב DPP-4 בחולים עם סוכרת מסוג 2? (Diabetes, Obesity and Metabolism)

    האם מעכבי SGLT-2 מספקים הגנה טובה יותר לכבד ממעכב DPP-4 בחולים עם סוכרת מסוג 2? (Diabetes, Obesity and Metabolism)

    בחולים עם סוכרת מסוג 2 ומחלת כבד שומני על-רקע הפרעה מטבולית, הסיכון לסיבוכים בכבד דומה עם טיפול בתרופות ממשפחת מעכבי DPP-4 או מעכבי SGLT-2, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת Diabetes, Obesity and Metabolism. ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי עלו דיווחים שהציעו כי מעכבי SGLT-2 עשויים להגן על חולים עם סוכרת מסוג 2 ומחלת כבד […]

  • ניהול סב-ניתוחי של טיפול נוגד קרישה  (JAMA)

    ניהול סב-ניתוחי של טיפול נוגד קרישה  (JAMA)

    מגזין הג'ורנאל קלאב המשולב מס' 3: בקרב מטופלים הנוטלים נוגדי קרישה, הסיכונים הטרומבוטיים מחד גיסא, והדימומיים מאידך גיסא, מתחרים זה בזה ומובילים לתהליך קבלת החלטות מורכב סביב תקופת הניתוח. נביא כאן את ההנחיות של המכללה האמריקנית לרופאי חזה לייעול הניהול הסב-ניתוחי (Perioperative) של טיפול נוגד קרישה. לפי הנחיות אלו, התקופה הסב-ניתוחית מתחילה שבוע לפני ההתערבות, ומסתיימת כ-4 שבועות לאחר מכן.

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה