בחולי סרטן, בחילות והקאות על-רקע טיפול כימותרפי עשויים להשפיע משמעותית על איכות החיים של החולים ולעיתים ההפרעה עלולה להיות כה חמורה עד שהחולים יסרבו להמשך טיפול. כעת, מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine מדווחים חוקרים כי תוספת Olanzapine (זיפרקסה) לטיפול המשולש המקובל להקלה על בחילות והקאות עשויה להציע לרופאים והמטופלים אפשרות בחירה נוספת ותוצאות טובות יותר לטיפול במקרים אלו.
מדובר במחקר אקראי, כפל-סמיות, בשלב 3, במהלכו השוו החוקרים בין זיפרקסה ובין פלסבו, בשילוב עם Dexamethasone, Aprepitant או Fosaprepitant, ואנטגוניסט ל-5-Hydroxytryptamine Type 3 Receptor, בחולים ללא טיפול כימותרפי קודם, שטופלו ב-Cisplatin (70 מ”ג ומעלה למ”ר שטח גוף) או Cyclophosphamide-Doxorubicin. מינוני שלוש התרופות לפני ואחרי הטיפול הכימותרפי היו דומים בשתי הקבוצות.
שתי קבוצות החולים טופלו בזיפרקסה במינון 10 מ”ג או פלסבו תואם בכל יום בין הימים 1-4. מניעת בחילות הוגדרה כתוצא הסיום העיקרי; תגובה מלאה (העדר הקאות והעדר שימוש בתרופות הצלה) הוגדרה כתוצא משני.
מדגם המחקר כלל 380 חולים שהיו זמינים להערכה (192 חולים טופלו בזיפרקסה ו-188 בפלסבו). שיעור החולים ללא בחילות על-רקע טיפול כימותרפי היה גדול יותר משמעותית עם זיפרקסה, בהשוואה לפלסבו, במהלך 24 השעות הראשונות לאחר טיפול כימותרפי (74% לעומת 45%), בתקופה שנעה בין 25-120 שעות לאחר הטיפול הכימותרפי (42% לעומת 25%) ובכלל התקופה של 120 שעות לאחר הטיפול הכימותרפי (37% לעומת 22%).
שיעורי התגובה המלאה היו גבוהים יותר משמעותית עם זיפרקסה במהלך שלוש תקופות המחקר: 86% לעומת 65%, 67% לעומת 52% ו-64% לעומת 41%, בהתאמה.
למרות שלא תועדו השפעות רעילות בדרגה 5, בחלק מהחולים שטופלו בזיפרקסה תועד טשטוש מוגבר ביום השני (טשטוש חמור ב-5% מהמטופלים).
החוקרים מסכמים וכותבים כי זיפרקסה, בהשוואה לפלסבו, הביא לשיפור משמעותי במניעת בחילות ובתגובה מלאה, בקרב חולים שלא קיבלו טיפול קודם והיו תחת משטר כימותרפי המלווה בשיעור גבוה של בחילות והקאות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!