על-פי מחקר שתוצאותיו הוצגו במסגרת המפגש השנתי של ה-American Society for Clinical Pathology, בדיקת papanicolaou המבוססת על נוזלים איננה משפרת את שיעור הזיהוי של אדנוקרצינומות בצוואר הרחם בהשוואה לבדיקת ה-Pap המסורתית.

בדיקות ה-Pap גררו ירידה בשכיחות ה-squamous cell carcinoma בצוואר הרחם, אך לא ידוע על ירידה ברת השוואה במקרי האדנוקרצינומה בצוואר הרחם בשל הקושי בזיהוי אי-תקינויות בשלב מוקדם.

אחד החוקרים, ד”ר Robu, מסביר בראיון כי בדיקות ה-Pap הן סיפור הצלחה, אך הטיפול באדנוקרצינומות איננו סיפור הצלחה שכן מדובר במחלה שאיננה מאובחנת היטב ונראה ששכיחות הופעתה מצויה בעליה.

החוקרים ביצעו מחקר רטרוספקטיבי בכדי לקבוע את יכולת בדיקות ה-Pap לחזות פגעים גלנדולרים ולאפשר אחבון של אדנוקרצינומות בצוואר הרחם ב-in situ. הם סקרו את הרשומות הפתולוגיות של מקרי אדנוקרצינומה שאבחנתם אומתה באופן ניתוחי in situ בין ינואר 1991 לדצמבר 2004. בדיקות ה-Pap מ-12 החודשים האחרונים הוערכו באופן רטרוספקטיבי.

החוקרים זיהו 149 מקרים של אדנוקרצינומה ו-124 מקרים של אדנוקרצינומה in situ (או AIS). כמעט במחצית מהמקרים נתקבלה בדיקת Pap החוזה את האבחנה. בדיקת ה-Pap הקונבנציונאלית והבדיקות המבוססות על נוזלים נמצאו מדויקות במידה זהה בחיזוי אי-תקינות, עם שיעור זיהוי של כ-90%.

אולם, הבדיקה המבוססת על נוזלים הראתה יכולת פחותה בזיהוי אי-תקינות גלנדולרית, עם שיעור דיוק של 42% בלבד, בהשוואה ל-54% בבדיקת ה-Pap הסטנדרטית. במקרים טהורים של AIS, ללא פגעים מסוג squamous intraepithelial, איפשרה בדיקת ה-Pap חיזוי של פגעים גלנדולרים ב-80% מהמקרים בהשוואה ל-54% מהמקרים בבדיקת ה-Pap המבוססת על נוזלים.

ד”ר Robu אומר כי הסבירות לסיווג שגוי של פגעים גלנדולרים כ-squamous או להעדר זיהויים היה רב יותר. הוא מוסיף כי יכולת הזיהוי של תאים גלנדולרים בלתי תקינים איננה טובה, בהשוואה לזיהוי תאי squamous בלתי תקינים, וכי גם קשה יותר לקצור אותם בתרבית.

החוקרים מסיקים כי הממצא מעיד כי על הפתולוגים לבחון מחדש את הקריטריונים לזיהוי פגעים גלנדולרים כשהם משתמשים בבדיקת Pap המבוססת על נוזלים. ד”ר Robu מסביר עליהם לבחון בזהירות פגעים גלנדולרים ולא להתעלם מהם.

אולם, החוקרים מציינים כי בדיקות Pap המבוססות על נוזלים עדיין עדיפות על פני הבדיקות המסורתיות שכן בנוזל מוכפלת יכולת הזיהוי של אי-תקינויות מסוג squamous, המופיעות לעיתים קרובות יחד עם פגעים גלנדולרים, דבר המאפשר זיהוי של אותו מספר של מקרי סרטן צוואר הרחם.

ד”ר Robu מציין כי משום שיכולת הזיהוי של אי-תקינויות מסוג squamous הינה טובה, מתגלים יותר מקרי אדנוקרצינומות in situ.

ממצאיו של מחקר אחר מעידים כי נשים שבהם התקבלו תוצאות תקינות בבדיקת ה-Pap המבוססת על נוזלים, אך תוצאות חיוביות בבדיקה לגילוי human papillomavirus (או HPV) נמצאה עליה קטנה בלבד בסיכון להימצאות דיספזיה במידה והתקבלה בהם בעבר תוצאה בלתי-תקינה בבדיקת ה-Pap.

החוקרים סקרו 1,902 בדיקות HPV שבוצעו בין מרץ 2001 למרץ 2005 בקרב נשים מעל גיל 30 שנים שבהן התקבלו תוצאות תקינות בבדיקת ה-Pap. ב-114 מהמקרים (6%) נתקבלה תוצאה חיובית בבדיקת ה-HPV. בכמעט מחציתן של נשים אלו נתקבלה בעבר תוצאה בלתי-תקינה בבדיקת ה-Pap.

לאחר 15 חודשי מעקב, ב-4 מהנשים (0.2%) שבהן התקבלה תוצאה תקינה בבדיקת ה-Pap התפתחה cervical intraepithelial neoplasia מדרגה 2 ו-3. ב-3 מנשים אלה התקבלה בעבר תוצאה בלתי תקינה בבדיקת ה-Pap, ובאחת מהן לא התקבלה תוצאה בלתי תקינה בעבר.

בסך הכל, מתוך הנשים שבהן לא התקבלה בעבר תוצאה בלתי תקינה בבדיקת ה-Pap, התפתחה דיספלזיה כלשהי ב-2 נשים, ואילו ב-9 נשים שבהן התקבלה תוצאה בלתי תקינה בעבר התפתחה דיספלזיה.

החוקר הראשי, ד”ר Ausmus, מסביר בראיון כי הממצאים עשויים לסייע בקביעת פרק הזמן הבטוח לביצוע סריקות בקרב נשים שנמצאו חיוביות לנוכחות HPV. הוא מוסיף כי במידה ובאשה מתקבלת תוצאה חיובית בבדיקת ה-HPV, אך תוצאה שלילית בבדיקה הציטולוגית, ניתן לחזור על הבדיקה בתוך 6-12 חודשים, וכל עוד לא מתקבלת תוצאה בלתי תקינה בבדיקת ה-Pap, הסיכון להתפתחות דיספזיה מדרגה גבוהה בפרק זמן זה נותר נמוך.

לידיעה במדסקייפ