בחולי צליאק, אטרופיית וילוס מתמשכת עלולה להיות קשורה לממאירות לימפומפרוליפרטיבית (LPM) , כך לפי ממצאי מחקר עוקבה מבוסס אוכלוסיה. לדברי החוקרים, הסיכון המוגבר ל-LPM  אצל חולי צליאק עשוי להיות מושפע מהחלמת המוקוזה, ולכן לדעתם הממצאים צריכים לקדם הערכות נוספות של ריפוי מוקוזה כמטרה במטופלים עם מחלת צליאק.

ברקע למחקר מציינים החוקרים כי מחלת צליאק קשורה לסיכון מוגבר לממאירות לימפופרוליפרטיבית (LPM, lymphoproliferative malignancy) , אך לא ברור האם הסיכון הזה מושפע מהתוצאות של ביופסיה אינטסטינלית, שנועדה לבחון את ההחלמה של המוקוזה. החוקרים רצו לבחון את הקשר בין החלמה של המוקוזה במחלת צליאק ו-LPM בהמשך, וזאת במחקר עוקבה מבוסס אוכלוסיה שהתקיים בקרוב לשלושים מחלקות פתולוגיות בשוודיה. בסך הכל השתתפו במחקר 7625 מטופלים עם מחלת צליאק שעברו ביופסית מעקב לאחר האבחנה הראשונית עם מחלת הצליאק. החוקרים השוו את הסיכון ל-LPM אצל החולים לזה שבאוכלוסיה הכללית באמצעות שיעורים צפויים. השיעור של LPM במטופלים עם אטרופיית וילוס מתמשכת הושווה לזה של המטופלים עם החלמה של המוקוזה באמצעות רגרסיית קוקס.

החוקרים מצאו שבקרב כלל המטופלים שהשתתפו עם מחלת צליאק שעברו ביופסית מעקב, קצת פחות ממחציתם (3308, 43%) סבלו מאטרופיית ווילוס מתמשכת. הסיכון הכללי ל-LPM היה גבוה אצל המשתתפים מאשר באוכלוסיה הכללית (עם יחס שכיחות סטנדרטי/או מתואם SIR, של 2.81, עם 95% CI, 2.10 – 3.67, והיה גדול יותר בקרב המטופלים שסבלו מאטרופיית ווילוס מתמשכת , עם SIR של 3.78 (CI, 2.71 to 5.12) מאשר במטופלים שבהם נראתה החלמה של המוקוזה (SIR 1.50, CI, 2.71 to 5.12). אטרופיית ווילוס מתמשכת בהשוואה להחלמה של המוקוזה, נקשרה לסיכון מוגבר ל-LPM , עם יחס סיכונים (HR) של 2.26, CI, 1.18 to 4.34). הסיכון ללימפומת T-cell היה מוגבר גם הוא (עם HR  3.51 (CI, 0.75 to 16.34), אך לא ללימפומת B-cell (HR 0.97, CI, 0.21 to 4.49).

החוקרים מסכמים כי לתוצאות של ביופסית המעקב במחלת הצליאק יש השפעה על הסיכון ל-LPM, עם סיכון מוגבר בקרב מטופלים הסובלים מאטרופיית ווילוס מתמשכת, כך שביופסית המעקב מאפשרת להעריך את הסיכון של מטופלים ל-LPM בהמשך. החוקרים מציינים כי המחקר היה מוגבל מבחינת העדר רקע תזונתי.

לתקציר המחקר

Ann Intern Med. 2013;159(3):169-175