מנתוני מחקר ISCHEMIA, אשר הוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-AHA (American Heart Association) עולה כי בחולים עם מחלת לב איסכמית יציבה לא תועד שיעור נמוך יותר של אירועים קרדיווסקולאריים מג’וריים עם התערבות פולשנית מוקדמת, בהשוואה לטיפול תרופתי אופטימאלי.

במסגרת המחקר, חוקרים מ-320 אתרים ב-37 מדינות חילקו באקראי 5,179 חולים יציבים עם איסכמיה בדרגה בינונית-עד-חמורה במבחן מאמץ או מיפוי/אקו-לב במאמץ, להתערבות פולשנית מוקדמת בצנתור כלילי עם הכנסת תומכנים או ניתוח מעקפים, במידת האפשר, בשילוב עם טיפול תרופתי אופטימאלי, או לטיפול תרופתי אופטימאלי בלבד.

מדגם המחקר כלל 8,518 משתתפים, כאשר בסופו של דבר, 73% מהם השלימו Computed Tomography Angiography (CTA), כאשר 434 הוצאו מהמחקר בשלב מחלת עורק כלילי שמאלי ראשי, 1,218 חולים הוצאו מהמחקר בשל הערכה מחלה כלילית חסימתית ו-1,350 הוצאו מהמחקר בשל איסכמיה לא-מספקת.

החוקרים מדווחים כי הגישה הפולשנית לוותה בעליה מיידית בשיעור אוטמים לבביים על-רקע הפרוצדורה מסוג 4a או 5, בהשוואה לטיפול תרופתי אופטימאלי (יחס סיכון מתוקן של 2.98, p<0.01), אך שיעור נמוך יותר של אוטמים לבביים ספונטאניים מסוג 1, 2, 4b, או 4c (יחס סיכון של 0.67, p<0.01).

לאורך חציון מעקב של 3.3 שנים, תועד דמיון בעקומות התוצא העיקרי המשולב תמותה קרדיווסקולארית, אוטם לבבי, אשפוז בשל אנגינה לא-יציבה, אשפוז בשל אי-ספיקת לב, או החייאה בשל דום לב בין גישת הטיפול הפולשני ובין טיפול תרופתי אופטימאלי (p=0.34).

העקומות נחצו לאחר שנתיים של מעקב, עם שיעורים אבסולוטיים שנטו לטובת טיפול תרופתי אופטימאלי לאחר 6 חודשים ב-1.9% ולטובת אנגיוגרפיה מוקדמת ולאחריה התערבות כלילית מילעורית או ניתוח מעקפים לאחר 4 שנים ב-2.2% (13.3% לעומת 15.5%). דפוס דומה תועד בהערכת התוצא המשני העיקרי של תמותה קרדיווסקולארית או אוטם לבבי (11.7% לעומת 13.9%; יחס סיכון מתוקן של 0.90, p=0.21).

שיעורי תמותה מכל-סיבה היו גם כן נמוכים ודומים בין גישת טיפול פולשני או שמרני (6.5% לעומת 6.4%). הסיכוי לתועלת של לפחות 10% של רה-וסקולריזציה על תמותה מכ-סיבה היה נמוך מ-10%. עם זאת, החוקרים מציינים כי רה-וסקולריזציה סיפקה הקלה גדולה יותר בתסמיני אנגינה, בהשוואה לטיפול תרופתי אופטימאלי, כאשר מחצית מהחולים לא סבלו מאנגינה לאחר שנה אחת, בהשוואה ל-20% בלבד מאלו תחת טיפול תרופתי בלבד.

החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם מחלת לב איסכמית יציבה לא תועד יתרון מבחינת שיעור האירועים הקרדיווסקולאריים המג’וריים להתערבות פולשנית מוקדמת, בהשוואה לטיפול תרופתי אופטימאלי.

מתוך כנס ה-AHA

לידיעה במדסקייפ