מנתונים שהוצגו במהלך כנס ה-International Society of Heart and Lung Transplantation עולה כי בחולים עם אי-ספיקת לב מתקדמת סיכויים גבוהים יותר לחיות ולשרוד ללא אירוע מוחי מגביל או צורך בהחלפת ההתקן שנה לאחר השתלת HVAD (HeartWare Ventricular Assist Device) של מדטרוניק ביחד עם גישה להפחתת לחץ דם, בהשוואה לטיפול ב-HeartMate II של חברת אבוט בלבד, כך עולה מתוצאות מחקר ENDURANCE Supplemental Trial.
עם זאת, המחקר לא ענה על קריטריון העדר-נחיתות של תוצא הסיום העיקרי שכלל חסר נוירולוגי לאחר שנה אחת.
במחקר ENDURANCE המקורי נכללו 445 חולים עם אי-ספיקת לב בשלב סופני, שלא התאימו להשתלת לב וטופלו במכשיר HVAD או HeartMate II בין השנים 2010-2012. החוקרים מצאו להפתעתם כי הסיכון לאירוע מוחי היה גבוה פי 2-3 עם HVAD, בהשוואה ל-HeartMate II. ניתוח סטטיסטי מצא כי לחץ דם היה התרום הגדול ביותר לסיכון זה.
לאור זאת, במחקר ENDURANCE Supplemental Trial יושמה גישת טיפול בלחץ דם בחולים בקבוצת הטיפול ב-HVAD. 308 החולים שטופלו ב-HVAD ו-157 החולים בקבוצת HeartMate II טופלו ב-47 מרכזים בארצות הברית בין השנים 2013-2015.
חולים בקבוצת HVAD קיבלו הוראה למדוד לחץ דם פעמיים ביום. יעד לחץ הדם העורקי הממוצע נקבע על ערך נמוך מ-85 מ”מ כספית בנוכחות דופק רדיאלי ומתחת ל-90 מ”מ כספית בהעדרו.
כל החולים היו בשנות השישים לחייהם, כ-75% סבלו מיתר לחץ דם, כ-50% סבלו מפרפור פרוזדורים וב-10% תועדה היסטוריה של אירוע מוחי.
מספר גדול יותר של מטופלים בקבוצת HVAD, בהשוואה לקבוצת HeartMate II ענו על תוצא הסיום העיקרי של פגיעה נוירולוגית לאחר שנה, שהוגדרה כאירוע מוחי מכל סוג עם מדד Modified Rankin Scale של מעל אפס 24 שבועות לאחר אירוע מוחי, או כל אירוע איסכמי חולף (14.7% לעומת 12.1%). הבדל זה של 2.6% לא ענה על סף העדר-נחיתות שהוגדר מראש על 6.0%.
עם זאת, בקבוצת HVAD, תוצא הסיום המשולב הישרדות ללא אירוע מוחי מגביל או הסרת/החלפת ההתקן היה נמוך יותר במחקר ENDURANCE Supplemental Trial בהשוואה למחקר ENDURANCE (70.9% לעומת 76.4%) וכך גם הסיכון לאירוע מוחי המורגי (5.2% לעומת 10.5%).
בקבוצת HeartMate II, תוצא הסיום המשולב היה נפוץ יותר במחקר ההמשך (72.3% לעומת 66.9%). במחקר זה, שיעור האירועים החריגים והשיפור במדדי איכות החיים היה דומה בשתי הקבוצות. עם זאת, תועדו פחות מקרים בהם הוחלף ההתקן בקבוצת HVAD, בהשוואה ל-HeartMate II.
החוקרים מציינים כי חלק מהחולים לא הגיעו ליעדי לחץ הדם, אך נסיון להגדלת הזמן בו חולים בטווח התרפואיטי של טיפול בנוגדי-קרישה עשוי להשפיע על אירועים מוחיים איסכמיים והמורגיים. מאחר ומחצית מהחולים שטופלו ב-LVAD סבלו מפרפור פרוזדורים, הם קוראים למחקרים נוספים בנושא, מאחר ופרפור פרוזדורים באוכלוסיה הכללית הינו גורם חשוב מאוד לאירועים מוחיים.
מתוך הכנס השנתי מטעם ה-ISHLT
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!