Cardio Thoracic Surgery

בדיקות שגרתיות לזיהוי הפרעות נשימה בשינה בעת אשפוז עם אי ספיקת לב עשוית להוריד את שיעורי האשפוז החוזר ואת התמותה בשל אי ספיקת לב ( Heart Failure Society of America 2013 Scientific Meeting)

הפרעות נשימה בשינה (SDB, Sleep-disordered breathin) , המאובחנות במהלך אשפוז בשל ADHF (acute decompensated heart failure) , ובמיוחד דום נשימה מרכזי בשינה (CSA, Central Sleep Apnea), חוזות סיכון מוגבר לאשפוז חוזר לאחר שלושה עד שישה חודשים, וכן עליה של למעלה ב-60%  בתמותה בתוך שלוש שנים, כך עולה ממחקר עוקבה פרוספקטיבי חדש שהוצג בפגישה המדעית השנתית של החברה לאי ספיקת לב. הכותבים טוענים כי בדיקות סקר שגרתיות, וטיפול בדום נשימה מרכזי וחסימתי (OSA), בעת האשפוז של מטופלים עם אי ספיקת לב, עשוי להביא תועלת בהורדת שיעור האשפוז מחדש בשל ADHF ושל תמותה מאוחרת.

 הפרעות נשימה בשינה הן תחלואה שכיחה נלווית לאי ספיקת לב: למעלה מ-70% מהמטופלים המאושפזים בבית החולים עם ADHF סובלים  מהפרעת נשימה בשינה. המחקר, שסקירה שלו פורסמה במדסקייפ, כלל 1117 מטופלים שאושפזו עם ADHF בין השנים 2007-10. בכל המטופלים היה מקטע הפליטה של החדר השמאלי (LVEF) נמוך או שווה ל-45%, והם לא אובחנו בעבר כסובלים מהפרעות נשימה בשינה.  מבדקי השינה נערכו להם בלילה השני לאשפוז באמצעות שלושה מוניטורים עם ארבעה ערוצי ניטור פיזיולוגים לפחות. החוקרים הגדירו הפרעת נשימה בשינה, SDB,  כאינדקס apnea-hypopnea הגבוה מ-15 אירועים לשעה (ערך שנחשב לאפניאה מתונה). 

344 מטופלים נמצאו כסובלים מ-CSA. הם היו בני 60 בממוצע, ועם LVEF של 23.1% ועם BMI  29.4. משך שהותם בבית החולים עמדה על 9.5 ימים. 525 מהמשתתפים סבלו מ-OSA; גם הם היו בני 60 בממוצע, עם LVEF של 26.3% ו-BMI 31.7. הם שהו בבית החולים כ-9 ימים בממוצע. 248 המשתתפים הנותרים לא סבלו מהפרעות נשימה בשינה, גילם הממוצע היה כ-54 וה-LVEF היה 29.5%. ה-BMI בקבוצה זו היה 29 והם שהו כשבעה ימים בבית החולים.

לדברי החוקרים,CSA  ו- OSA הראו שתיהן השפעה מובהקת דומה ובלתי תלויה על התמותה המאוחרת. בנוסף, הן היוו גורם חוזה בלתי תלוי לאשפוז מחדש בתוך חצי שנה, כשהסיכון היה כפול במקרה של CSA . בנוסף, CSA היווה גורם חוזה בלתי תלוי של אשפוז לבבי מחדש לאחר כחודש, שלושה חודשים וחצי שנה.

הסיכון היחסי HR (בסוגריים, רווח בר סמך) לתמותה, ויחס הסיכויים (בסוגריים, רווח בר הסמך) לאשפוז לבבי מחודש במטופלים:































התוצאה


הפרעת נשימה מרכזית לעומת ללא הפרעות נשימה


הפרעת נשימה מרכזית מול הפרעת נשימה חסימתית


הפרעת נשימה חסימתית לעומת ללא הפרעות נשימה


התמותה לאחר שלוש שנים


1.71 (1.22.5), p=0.007


1.03 (0.81.3), p=0.81


1.66 (1.12.4), p=0.007


האשפוז מחדש לאחר חודש


1.92 (1.23.1), p=0.009


1.29 (0.91.8), p=0.14


1.48 (0.92.3), p=0.10


האשפוז מחדש לאחר שלושה חודשים


1.66 (1.22.4), p=0.005


1.33 (1.01.7), p=0.03


1.25 (0.91.7), p=0.20


האשפוז מחדש לאחר כחצי שנה


1.97 (1.42.7), p<0.001


1.42 (1.11.8), p=0.004


1.39 (1.01.9), p=0.03


.


החוקרים כותבים כי הפרעות נשימה בשינה עשויות לייצג במטופלים רבים פן של סינדרום אי ספיקת לב חריפה שאינו עומד בזכות עצמו; במקרה כזה, הפרעה כזו מהווה מדד של החמרה של אי ספיקת לב שאינה מוסברת על ידי הממדים של החדר והעליה השמאלית בסוף הדיאסטולה. הם מסכמים כי בדיקות סקר שגרתיות לטיפול בדום נשימה מרכזי וחסימתי בעת האשפוז של מטופלים עם אי ספיקת לב, עשויות להוריד את שיעורי האשפוז מחדש בשל ADHF ושל תמותה מאוחרת.

לכתבה במדסקייפ

 

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה