מאת ד”ר נגה ליפשיץ

מתוצאות מחקר שפורסם בגיליון יוני 2010 של ה-Chest, עולה כי ההישרדות של מטופלים עם תסחיף ריאתי הייתה טובה יותר אם קיבלו מדללי קרישה עוד בחדר המיון, לעומת מטופלים שטופלו לאחר קבלתם לאשפוז.

החוקרים כותבים כי תסחיף ריאתי עלול להוביל במהירות למוות, אם אינו מאובחן ומטופל במועד. הם מסבירים כי טיפול תוך-ורידי ב-Heparin מצמצם את הסיכון לתמותה ולהישנות של תסחיף ריאתי חוזר. עם זאת, עד כה לא נבדק הקשר בין תזמון המתן של מדללי קרישה ובין ההישרדות לאחר תסחיף ריאתי.

המחקר כלל 400 משתתפים שאובחנו עם תסחיף ריאתי לאחר בדיקת CT-אנגיוגרפיה בשנים 2002-2005. המשתתפים טופלו ב-Heparin בחדר המיון או לאחר קבלתם לאשפוז. החוקרים בדקו את משך הזמן שחלף מהקבלה לחדר המיון ועד להשגת aPTT תרפויטי. יעדי המחקר כללו את התמותה באשפוז, התמותה לאחר 30 יום, משך האשפוז הכולל ומשך השהייה ביחידה לטיפול נמרץ, דימומים תחת הטיפול ב-Heparin, ותרומבואמבוליזם ורידי חוזר בתוך 90 יום.

החוקרים מדווחים כי שיעור התמותה במהלך האשפוז היה 3%, ושיעור התמותה לאחר 30 יום היה 7.7%. מתוצאות המחקר עולה כי למשתתפים שטופלו במדלל הקרישה כבר בחדר המיון נצפה שיעור תמותה של 1.4% באשפוז, לעומת שיעור של 6.7% במשתתפים שטופלו ב-Heparin לאחר קבלתם לאשפוז (p=0.009). כמו כן, שיעור התמותה לאחר 30 יום במשתתפים שקיבלו טיפול מוקדם ב-Heparin היה 4.4%, לעומת 15.3% במשתתפים בהם הטיפול ב-Heparin החל מאוחר יותר (p<0.001).

לדברי החוקרים, במשתתפים שהשיגו ערכי aPTT תרפויטים בתוך 24 שעות מהקבלה נצפו שיעורי תמותה נמוכים יותר במהלך האשפוז (1.5% לעומת 5.6%, p=0.093), ולאחר 30 יום (5.6% לעומת 14.8%, p=0.037), לעומת משתתפים בהם ה-aPTT הגיע לערכים תרפויטים לאחר 24 שעות.

הם מציינים כי נמצא קשר בין קבלת Heparin בחדר המיון ובין סיכוי נמוך יותר לתמותה, ואילו נצפה קשר בין אשפוז ביחידה לטיפול נמרץ ובין סיכוי מוגבר לתמותה.

לאור תוצאות המחקר מסכמים החוקרים כי מתן מוקדם של מדללי קרישה עשוי לצמצם את התמותה לאחר תסחיף ריאתי. הם מדגישים כי דרושים מחקרים נוספים בנושא.

Chest 2010 137:1382-1390

לידיעה במדסקייפ