ממחקר DREAM (Diabetes Reduction Assessment with Ramipril and Rosiglitazone Medication) עולה כי Rosiglitazone במינון 8 מ”ג, הניתן למשך 3 שנים, מוריד משמעותית את היארעות סוכרת מסוג 2, ומעלה את הסיכוי לרגרסיה לנורמוגליקמיה במבוגרים עם IFG (Impaired Fasting Glucose), IGT (Impaired Glucose Tolerance), או שניהם. הטיפול ב-Ramipril, ממשפחת מעכבי ACE, אינו הוריד את הסיכון להתקדמות הסוכרת.

החוקרים הציגו את תוצאות הטיפול ב- Rosiglitazone בכנס EASD (European Association for the Study of Diabetes) בשנת 2006, לפיהם, הטיפול ב- Rosiglitazone במינון 8 מ”ג הוריד את הסיכון לסוכרת ב-60%, ועבור כל 1000 מטופלי Rosiglitazone, התרופה מנעה 144 מקרים של סוכרת חדשה. החוקרים מציינים כי שיעורי האירועים הקרדיווסקולרים היו דומים בשתי זרועות הטיפול, למרות שמספר גדול יותר של מטופלי Rosiglitazone פיתחו אי-ספיקת לב.

המשתתפים במחקר חולקו לטיפול ב- Rosiglitazone במינון 4 מ”ג פעם ביום, למשך 4 החודשים הראשונים, ו-8 מ”ג פעם ביום לאחר מכן. כמו כן, המשתתפים טופלו באותו זמן ב-Ramipril במינון 15 מ”ג או פלסבו. המדד העיקרי של המחקר היה שכיחות סוכרת או תמותה מסיבה כלשהי במהלך תקופת הטיפול הפעיל.

החוקרים ציינו כי מחקרים קודמים, דוגמאת HOPE (Heart Outcomes Prevention Evaluation) ו-PEACE (Prevention of Events with Angiotensin Converting Enzyme Inhibition) מצאו כי מעכבי ACE ו-Thiazolidinediones מורידים את הסיכון להתקדמות הסוכרת. מטה-אנליזה שנערכה לאחרונה וכללה את מחקר HOPE, PEACE ו-EUROPA (European Trial on Reduction of Cardaic Events with Perindopril in Stable Coronary Artery Disease), מצאה ירידה של 14% בסיכון להתקדמות סוכרת.

בזרוע הראשונה של מחקר DREAM, השתתפו 5267 מבוגרים בגיל 30 ומעלה עם IFG, IGT, או שניהם, ללא מחלה קרדיווסקולרית קודמת. המשתתפים חולקו לטיפול ב-Ramipril במינון 15 מ”ג ביום, או פלסבו, והחוקרים עקבו אחריהם במשך חציון של 3 שנים. המדד העיקרי היה מדד מורכב שכלל היארעות סוכרת או תמותה.

בסיום שלוש השנים, למרות שנרשמה ירידה בלחץ הדם ובאנזימי הכבד, לא זוהתה ירידה משמעותית בהתקדמות סוכרת או תמותה בעקבות טיפול ב-Ramipril. מבחינת הירידה באירועים קרדיווסקולרים, מדד מורכב שכלל MI, שבץ, אי-ספיקת לב, תמותה קרדיווסקולרית, אנגינה חדשה ורה-וסקולריזציה, לא נרשם שיפור משמעותי בעקבות הטיפול. עם זאת, החוקרים מדגישים כי אוכלוסיית המשתתפים במחקר DREAM שונה מזו שבמחקר HOPE, PEACE ו-EUROPA, דבר שעשוי להסביר חלקית את העדר התועלת הקרדיווסקולרית. עבור כל 1000 חולים שטופלו, Ramipril עודד רגרסיה לנורמוגליקמיה ב-104 חולים.

החוקרים כותבים כי הממצאים אינם תומכים בהמלצה לשימוש ב-Ramipril בחולים עם IFG או IGT, במטרה למנוע הופעת סוכרת, למרות שחלק מהחולים הללו, בהתבסס על גורמי הסיכון הקרדיווסקולרים, עשויים למצוא תועלת בטיפול במעכבי ACE.

בזרוע הטיפול ב- Rosiglitazone נכללו 5269 חולים שחולקו באקראי לטיפול. הגיל הממוצע עמד על 54 שנים, והחוקרים עקבו אחר כל המשתתפים למשך 3 שנים. במהלך המחקר, אירוע ראשוני זוהה ב-18.8% מהחולים, 11.6% מהם טופלו ב- Rosiglitazone ו-26% טופלו בפלסבו.

החוקרים מדווחים כי מספר גדול יותר של משתתפים שטופלו ב- Rosiglitazone השיגו רגרסיה לנורמוגליקמיה, שהוגדרה כרמת סוכר בדם לאחר שעתיים של פחות מ-7.8 מ”מול לליטר, ורמת סוכר בצום של פחות מ-6.1 מ”מול לליטר, בהשוואה למשתתפים בקבוצת הפלסבו. ההשפעה זוהתה גם כאשר השתמשו בהגדרה מגבילה יותר. סה”כ, נורמוגליקמיה זוהתה ב-50.5% ממטופלי Rosiglitazone ו-30.3% ממטופלי פלסבו .

הטיפול ב- Rosiglitazone הביא לעליה משמעותית במשקל וב-BMI, תופעת לוואי מוכרת של התרופה. כאמור, נרשמה עליה במקרי אי-ספיקת לב, אעפ”י שהחוקרים לא יכלו להסביר ממצא זה.

אחת השאלות החשובות שעלו בעקבות המחקר היא אם הורדת רמות הסוכר מונעת תוצאות קרדיווסקולריות קשות, דוגמאת אלו שצויינו כמדדים משניים של המחקר. לדברי החוקרים, שינוי חברתי הוא אחד הגורמים החשובים במניעת סוכרת סוג 2, ששכיחותה עולה במהירות במדינות מתועשות.

בהתייחסות למחקר נכתב כי הממצאים מוכיחים שניתן לצמצם את ההתקדמות לסוכרת בנבדקים עם הפרעה לאיזון רמות הסוכר. יתרה מזאת, הירידה בסיכון היחסי בעקבות טיפול Rosiglitazone היתה דומה לזו של התערבויות לשינויי אורח חיים, בדומה לממצאים ממחקרים קודמים בנושא Troglitazone” תרופה שהוצאה משימוש מאז.

עם זאת, יש הטוענים כי למחקר אין עוצמה מספקת להערכת השפעות הורדת רמות הסוכר על מחלות קרדיווסקולריות, באופן חלקי מאחר שהמשתתפים במחקר לא סבלו ממחלה קרדיווסקולרית. עם זאת, נאמר כי ממחקרים תצפיתיים נראה כי כל שינוי של 1.1 מ”מול לליטר ברמות הסוכר בצום, קשור בהבדל של 20% בסיכון למחלה קרדיווסקולרית, וכי הבדל של 0.5 מ”מול, שזוהה במחקר DREAM, אמור להוריד את הסיכון ב-8.6%. אם הערכה זו היתה נכונה, אזי מספר הנדרשים לטיפול היה עומד על 554, שהוא גבוה מאוד.

אחד הנושאים החשובים בטיפול ב- Rosiglitazone הוא האם ההשפעות נותרות לאחר ההתערבות. הנתונים בנושא זה לא הוצגו, למרות שהחוקרים מתכוונים להציג אותם בקרוב. החוקרים מציינים כי הנתונים מזרוע Troglitazone מצביעים על כך שהסיכון חוזר לרמה שלפני הטיפול כאשר מפסיקים את הטיפול, דבר שאינו קיים בעקבות שינויים באורח החיים.

לסיכום, למרות הירידה המשמעותית בסיכון להתקדמות סוכרת, העדר הנתונים אודות התועלת לטווח הרחוק ותופעות הלוואי, והעלות הגבוהה שלהטיפול, תקשה על אימוץ התרופה כטיפול מתאים לחולים עם הפרעה לאיזון רמות הסוכר וסיכון קרדיווסקולרי אבסולוטי נמוך. לרוע המזל, יש למדוד את התועלת הרבה יותר בחולים בסיכון גבוה, אל מול העליה בסיכון לאי-ספיקת לב.

לידיעה במדסקייפ