ממחקר חדש עולה כי סבבי אחיות קבועים, המבוצעים אחת לשעה או שעתיים, עשויים לסייע לצמצם את השימוש באורות הקריאה ע”י החולים, וכן מעלים את הבטיחות ותחושת שביעות הרצון של המטופלים.

מטרת המחקר היתה לזהות באיזו תדירות משתמשים המטופלים באורות הקריאה לאחיות ואם סבבי אחיות אחת ל-1-2 שעות יצמצמו את השימוש באורות הקריאה. החוקרים בדקו גם את ההשפעה של סבבים תכופים יותר על שביעות הרצון של המטופלים ועל מספר הפנילות, כמדד לבטיחות.

לדברי החוקרים, עניין תדירות הסבבים משתנה מאוד בין בית חולים לבית חולים ומבוסס על נהלי בית החולים. החוקרים טוענים כי אחיות סיפרו להם כי במצב נורמלי, סבבים מבוצעים באקראי במקרה הטוב ולרוב בתגובה לאינטראקציה מתוזמנת, כמו מתן תרופות, או תגובה לבקשת חולה.

המחקר בן 6 שבועות כלל 27 יחידות אחיות מ-14 בתי חולים ברחבי ארה”ב. 15 יחידות כללו סבבים של אחת ל-1-2 שעות (כפי שנקבע ע”י בית החולים) ויתר 12 בתי החולים שימשו כביקורות.

סבב בשעה הוגדר כסבב אחיות שבוצע אחת לשעה בין השעה 6 בבוקר ו-10 בלילה, ופעם בשעתיים בין 10 בלילה ו-6 בבוקר. לחלופין, בית החולים יכל לבחור בסבב בשעתיים, שבוצע אחת לשעתיים במהלך כל היממה. במשך השבועיים הראשונים נבדקו התנאים המקוריים, ובין שבוע 2 ושבוע 6, בוצעו פרוטוקולי סבב בשעה או בשעתיים.

בזמן הסבבים, צוות האחיות עקב אחר פרוטוקול שהוגדר מראש וכלל רשימה של 12 הנחיות ובהן הערכת רמת הכאב של החולה, הצעת סיוע לשימוש בשירותים, הצבת פריטים שונים בהישג ידו של המטופל (טלויזיה, שלט רחוק, פח זבל ומים), והבטחה לחולה שישובו בתוך 1-2 שעות (בתלות בפרוטוקול).

הן פרוטקול של סבב בשעה והן פרוטוקול סבב בשעתיים הביאו לירידה בתכיפות השימוש באורות הקריאה, הגבירו את שביעות הרצון של המטופלים מטיפול האחיות והורידו את מספר הנפילות.

הירידה המשמעותית בשימוש באורות קריאה זוהתה הן תחת פרוטוקול סבב בשעה (p=0.007) והן עבור פרוטוקול סבב בשעתיים (p=0.06) לאורך 3 התקופות ביום ועבור מרבית הקטגוריות העיקריות. לדוגמא, 4527 קריאות נעשו בשל חשש רפואי גדול במהלך השבועיים הראשונים של המחקר, אך לאחר שהתחילו לבצע סבב אחד בשעה ירד מספר הקריאות ל-3398 במהלך שבועות 3-4 ו-2986 קריאות במהלך שבועות 5-6.

בנוסף, הן פרוטקול סבב בשעה והן פרוטוקול סבב בשעתיים הביאו לעליה משמעותית במדדי שביעות הרצון של המטופלים, שנמדדו בסולם של 1 עד 100, ומספר הנפילות של החולים ירד משמעותית (p=0.01).

מהמאמר עולה כי בתחילה האחיות הביעו חשש באשר לשאלה מי יבצע את הסבבים האינטנסיבים יותר. אולם, בסיום המחקר, הן היו שבעות רצון יותר מהזמן הנוסף שהיה להן לטפל בחולים, כמו גם לבצע משימות אחרות.

החוקרים טוענים כי לא הופתעו מהתוצאות, מניסיונם, חולים אינם מאמינים שבודקים אותם בתכיפות מספקת בזמן אישפוזם. הנהגת סבבים כל 1-2 שעות מספקת לחולה מגע על בסיס קבוע עם הצוות הרפואי, כך שכל צרכיו מקבלים מענה.

אולם, החוקרים מצאו כי נדרשה אחות אחראית חזקה לתכנן את הסבבים ולכפות היענות ואת עבודת הצוות הדרושה.

במאמר מערכת נכתב כי התוצאות הגיוניות, שכן חולה שירצה להתקלח או להשתמש בשירותים וזקוק לסיוע להגיע לשם, עשוי לנסות להגיע לשם בעצמו, דבר המעלה את הסיכון לנפילה.

העורכת היתה מופתעת לטובה מתגובת צוות האחיות לפרוטוקולים. חוסר זמן היא אחת הסיבות השכיחות ביותר שאחיות מעלות כהסבר להעדר השינויים בטיפול השגרתי.

Am J Nursing. 2006;106(9):744-753

לידיעה במדסקייפ