ממחקר חדש שהוצג בכנס של American Heart Association עולה כי ירידה במשקל עשויה להיות חשובה יותר מפעילות גופנית בכל הקשור לבריאות הלב בצעירים.

לדברי החוקרים, עדיף להיות במשקל תקין מאשר להיות שמן ובכושר גופני גבוה.

אמריקאים רבים סובלים מעודף משקל, ועולה השאלה אם עדיף לרדת במשקל או להיכנס לכושר.

באופן לא מפתיע, המחקר הראה כי בנבדקים בכושר גופני גבוה עם BMI תקין, נמצא הפרופיל הטוב ביותר מבחינת גורמי הסיכון ל-Coronary Heart Disease (CHD), בעוד שבנבדקים בכושר ירוד או נבדקים שסבלו מעודף משקל או השמנת-יתר נמצא הפרופיל הגרוע ביותר.

עם זאת, החוקרים מצאו כי בנבדקים במשקל נורמלי שאינם בכושר גופני טוב היו פחות גורמי סיכון ל-CHD, בהשוואה לחולים בכושר גופני גבוה, אך בעודף-משקל או השמנת-יתר.

הנתונים כללו 2,178 צעירים, בגילאי 20-49, ברמות כושר גופני שונות. בוצעו בדיקות דם לכל הנבדקים לרמות כולסטרול כללי, רמות HDL, גלוקוז, אינסולין, פיברינוגן והומוציסטאין. כמו כן, תועדו ל”ד, גובה ומשקל. קטגוריות כושר גופני, בהתבסס על הנורמות לגיל ומין, שימשו לחלק את הנבדקים לרמות כושר קריווסקולריות נמוכות, בינוניות או גבוהות.

BMI נמדד וסווג כנורמלי (BMI<25 ), עודף משקל (25-30) או השמנת-יתר (מעל 30).

החוקרים בדקו את הקשר בין BMI ובין רמת כושר קרדיווסקולרי בכדי לקבוע אם עדיף להיות שמן בכושר גופני גבוה או רזה בכושר גופני ירוד.

כאשר השוו בין נבדקים הסובלים מהשמנת-יתר ובכושר גופני טוב ובין נבדקים רזים שאינם בכושר, מצאו הבדלים בעלי חשיבות סטטיסטית ביחס בין רמות כולסטרול כולל ורמות HDL (P=0.0001) וכן ברמות HDL (P=0.0078), כולסטרול כולל (P=0.0598) ו-non-HDL Cholesterol (P=0.0082).

כמו כן, נרשמה מגמה של הבדלים בל”ד סיסטולי וספירת כדוריות לבנות בקבוצת שמנים/בכושר בהשוואה לקבוצת רזים/לא-בכושר, אך ההבדלים היו חסרי משמעות סטטיסטית (120 מ”מ כספית לעומת 112 מ”מ כספית, בהתאמה. P=0.0869. ו-7.24 לעומת 6.23, בהתאמה, P=0.0869).

לא נמצא הבדל משמעותי בין הקבוצות במדד HOMA (Homeostasis Model Assessment), מרקר לתנגודת לאינסולין, או ברמות הומוציסטאין או ל”ד דיאסטולי.

הממצאים מראים כי עבור מרבית המרקרים, התוצאות היו טובות יותר בקרב רזים/בכושר, לעומת שמנים/לא-בכושר. נבדקים עם כושר גופני גבוה ו-BMI נורמלי היו בעלי פרופיל גורמי הסיכון הקרדיווסקולרים הטוב ביותר. נבדקים שסבלו מהשמנת-יתר ולא היו בכושר היו בעלי פרופיל גורמי הסיכון הקרדיווסקולרים הגרוע ביותר.

אבל, תוצאות המחקר מראות גם כי עדיף להיות במשקל תקין ולא-בכושר, מאשר שמן ובכושר.

עם זאת, התוצאות לא עומדות בקנה אחד עם מחקרים אחרים בנושא ומחקרים מוקדמים הראו תוצאות מעורבות. מחקר זה דרש מספר גדול יותר של נבדקים כדי להשיג משמעות סטטיסטית עבור מרקרים מסוימים.

עם זאת, המחקר תורם לדיאלוג באשר לחשיבות המשקל לעומת חשיבות הכושר הגופני. עדיף לאדם בעודף משקל לרדת למשקל תקין מאשר לסבול מעודף משקל ולהיכנס לכושר.

החוקרים מזהירים כי מדובר בנתונים ראשוניים ולא ניתן להסיק מסקנות קליניות חד-משמעיות בשלב זה. החוקרים קוראים לביצוע מחקרים נוספים בכדי לקבוע אם דיאטה או פעילות גופנית יביאו לתוצאות טובות יותר בהורדת גורמי הסיכון ל-CHD בנבדקים הסובלים מעודף משקל או השמנת-יתר.

המחקר מעלה שאלות חשובות באשר לשאלה האם זה בסדר להיות שמן ובכושר גופני. הביומרקרים במחקר זה אינם טובים כפי שהראו מחקרים קודמים.

ההמלצות הטובות ביותר הן עדיין לשמור על משקל תקין יחד עם כושר גופני גבוה, בכדי למנוע מחלות קרדיווסקולריות וסכרת.

AHA 2005 Scientific Sessions: Abstract 3611. Presented Nov. 13, 2005.

לידיעה במדסקייפ

הערת המערכת:

כדאי לציין שהמדד של BMI נחשב לאחרונה כאמין ומשמעותי פחות לצורך הערכת השמנה וחיזוי הסיכונים הכרוכים בה, והנטייה היא להסתמך יותר על הקפי מותניים ויחס היקף ירך/מותן.

ה-BMI של אנשים עם מסת שריר גבוהה (שרירנים, ספורטאים תחרותיים במקצועות האתלטיקה ה”כבדה”) נוטה להיות בהרבה מקרים מעל 30 למרות שאי אפשר להגדיר אנשים אלה כשמנים…מעניין יהיה לבדוק אם המסקנות היו עקביות גם במקרה שהגדרת ההשמנת יתר הייתה מתבצעת ע”פ היקפי מותניים או יחס היקף ירכיים/מותניים.