חלק ניכר מהמטופלים עם אי ספיקת לב המופיעה עם מקטע פליטה מופחת (HFrEF)לא מקבלים טיפול תרופתי או מתמידים בו לפי הנחיות הטיפול (GDMT,guideline-directed medical therapy) לפני שהם עוברים פרוצדורת השתלה של  ICD–implantable cardioverter-defibrillator. ממצאים אלה על פער טיפולי מתבססים על ניתוח ממאגר המידעNational Cardiovascular Data Registry ICD Registry, או בקיצורNCDR-ICD.  לדברי החוקרים, ירידה בנטילת התרופות לפניICD  מוכרת למטפלים, אך נטייה כזו לא נחקרה בצורה יסודית. לדברי החוקרים, מטופלים עם כשל לבבי בשל אי ספיקה של החדר השמאלי(LEVF) מראים שיפור משמעותי עם הצמדות ל-GDMT, כך שבמטופלים שלא מקבלים או לא מתמידים בטיפול התרופתי יש בעיה באיכות הטיפול.

המידע שנאסף ב-NCDR–ICDנקשר למידע מנהלתי מהמדיקייר והושווה לדפוסי מילוי מרשמי התרופות בין השנים 2007-2011, בקרוב ל-20 אלף מטופלים עםHFrEF. חומרת התסמינים ברב המטופלים היתה קלה-בינונית , עםNYHAמסיווג תפקודי 2-3;LEVFהיה 20-30% בלמעלה מ-70 אחוזים מהקבוצה. רק 12% מהמטופלים הציגוLEVFנמוך מ-20%.

בכדי לבחון את אופי הטיפול ב-GDMTבדקו החוקרים האם חידשו המטופלים את המרשמים שלהם (חסמי בטא לטיפול באי ספיקת לב ומעכבי רנין-אנגיוטנסין מכל סוג) פעם אחת או יותר במשך 90 הימים שקדמו להשתלתICD. הם בחנו גם האם המטופלים קיבלו מינון בכמות ובאספקה מתאימה שלGDMT, המוגדרת כך שהתרופה שניטלה  בלפחות 72 מתוך 90 הימים שקדמו ל-ICD. חסמי בטא  שניטלו היוcarvedilol, metoprolol, or bisoprolol; מעכבי רנין-אנגיוטנסין היוACE  inhibitors  אוARBs(angiotensin-receptor blockers).

לדברי החוקרים, כ-12 אלף מטופלים, (61.1%) קיבלוGDMTבמינון כלשהו ב-90 הימים שקדמו ל-ICD. עם זאת, רק 5590 (פחות מ-30 אחוזים)מהמטופלים קיבלו אספקה מתאימה של שתי התרופות. שלושה רבעים מהמטופלים חידשו לפחות פעם אחת את המרשם של חסמי הבטא  או של מעכבי הרנין- אנגיוטנסין, אך פחות מחצי מהם קיבלו את התרופה במינון מספק כדי לכסות לפחות 72 ימים מתוך ה-90 שנבדקו טרום ה-ICD. 

המטופלים שקיבלו את ה-GDMTהראוי טרום פרוצדורתICDהיו בעלי סיכון נמוך יותר למות בשנה שלאחריו, עם אחוז תמותה של 11%, בהשוואה ל-16% בקבוצה שלא נטלה טיפול ראוי טרום ה-ICD. בשנים שלאחר הפרוצדורה המטופלים שנטלו טיפולGDMT ראוי היו בסיכון נמוך ב-20% למוות (אחוזי תמותה של 9.4% לעומת 14.6% במטופלים האחרים). החוקרים מציינים כי במטופלים שקיבלוICDוהציגו משךHFrEFקצר יותר היו בסיכון גבוה במיוחד לא לקבל טיפולGDMTראוי. החוקרים כותבים כי מחקרם לא יכול להסביר את הקשר באופן מלא, הם משערים כי אלו שבהם מושתלICDקרוב לזמן האבחון לא יקבלוGDMTמספק טרם ההשתלה, בלי קשר לחומרת אי ספיקת הלב ממנה הם סובלים. מטופלים שאצלם עבר זמן רב יותר בין האבחון ולבין ההשתלה קיבלו והתמידו לעתים קרובות יותר בטיפול תרופתי מותאם הנחיות. ההערכה והפניה ל-ICDצריכה להיעשות, לדעתם, לאחר נטילה מתאימה שלGDMT.

במאמר מערכת ב-Journal of the American College of Cardiologyנכתב כי במקרה של חוסר יכולת לטפל בצורה נאותה באופן תרופתי לפני השתלה שלICD המשמעות היא שחלק מן המטופלים שהגיבו לטיפול תרופתי בשיפור שלLEVF, הפיקו יותר מאשר התועלת שהם הפיקו גם מ-IDC, וכך שהם מקבלים למעשה טיפול פולשני  יקר ללא צורך אמיתי. מצוין כי הממצאים מדגישים את הפער הטיפולי הנצפה בניהול רפואי שלHFrEF  בקליניקות בפועל ומעלים את האפשרות והצורך לסגור אותו ולשפר את איכות הטיפול.

J Am Coll Cardiol2016; 67:1062-1069.Article

J Am Coll Cardiol2016; 67:1070-1073.Editorial