בחולים עם טכיקרדיה על-חדרית, מודיפיקציה של תרגיל ולסלבה מלווה בשיעורי הצלחה גבוהים פי ארבע בחזרה לקצב סינוס, בהשוואה לטיפול בתרגיל ולסלבה סטנדרטי, כך עולה מנתונים חדשים, שפורסמו בכתב העת The Lancet.
מדגם המחקר כלל 214 חולים עם טכיקרדיה על-חדרית, שהתקבלו לחדרי מיון, כאשר מודיפיקציה של תרגיל ולסלבה הובילה לחזרה לקצב סינוס ב-93 מטופלים. לשם השוואה, רק ב-37 מבין 214 משתתפים עם טכיקרדיה על-חדרית לאחר ולסלבה סטנדרטי תוארה חזרה לקצב סינוס.
ההבדל בשיעורי החזרה לקצב סינוס 43% לעומת 17% – היו מובהקים סטטיסטית (יחס סיכויים מתוקן של 3.7, p<0.0001) והובילו לירידה משמעותית במספר החולים שנדרשו לטיפול דחוף אחר, דוגמת אדנוזין.
החוקרים מסבירים כי המודיפיקציה של תרגיל ולסלבה מבוצעת בתנוחת חצי-שכיבה, בדומה לפרוצדורה הסטנדרטית, למעט העובדה שהחולים שוכבים על גבם מיד בתום תרגיל ולסלבה ואיש צוות מרים את רגלם בזווית של 45 מעלות למשך 15 שניות. לאחר מכן, החולים חוזרים לתנוחת חצי-שכיבה למשך 45 שניות לפני הערכה חוזרת של קצב הלב.
עם הטכניקה החדשה, החוקרים לא זיהו אירועים חריגים או חסרונות, וטוענים כי יש לשקול את התרגיל החדש כטיפול ראשון וללמד את המטופלים.
כל עוד המטופלים יכולים להשלים תרגיל ולסלבה בבטחה, ולהתמקם מחדש כמתואר, תרגיל זה עשוי לשמש באופן שגרתי כטיפול הראשון לאירועים של טכיקרדיה על-חדרית.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!