מחקר תצפיתי חדש , שהתפרסם לאחרונה באתר האינטרנט של ה- JACC מצא כי במבוגרים בני 60 או יותר, הפרעות נשימה בשינה בדרגה בינונית עד חמורה ונפילות גדולות בסטורצית החמצן בזמן השינה מצביעות על עליה משמעותית בסיכון למוות קרדיאלי פתאומי.

החוקרים, ממרפאת מאיו במינסוטה כותבים כי ניתן לטפל בצורה פשוטה יחסית בהפרעות נשימה בשינה. לדעתם יהיה קשה לטעות בטיפול בסובלים מהפרעות נשימה חמורות בשינה, אך עם זאת הם מציינים כי יתכן כי גם אנשים הסובלים מהפרעות קלות יותר של נשימה בשינה עשויים להיות בסיכון.   החוקרים מצאו בעבר כי מטופלים הסובלים מהפרעת נשימה בשינה (sleep apnea) , סיכויים גבוה יותר למות מוות קרדיאלי פתאומי במהלך שנת הלילה, בעוד שמטופלים ללא אפניאה בשינה עלולים למות מאותה הסיבה דווקא בשעות הבוקר המוקדמות. מחקרים נוספים מצאו קשר בין הפרעת נשימה חסימתית בשינה עם מחלות לב, יתר לחץ דם, אי תפקוד של החדר השמאלי ולהפרעות קצב.

על מנת להבין את הקשר בין הפרעות נשימה בשינה לבין תמותה פתאומית ניתחו החוקרים מידע מלמעלה מ-10,000 אנשים המתגוררים במדינת מינסוטה, בני 18 או יותר שהופנו לטיפול במרכז הפרעות השינה של מרפאת מאיו בין 1987-2003 כדי לעבור בדיקת פוליסומוגרמה לאבחון הפרעת הנשימה בשינה. המטופלים אובחנו כסובלים מהפרעת נשימה בשינה במידה וסבלו מחמישה אירועים או יותר של אפניאה והיפואפניאה במהלך שעת שינה (לפי אינדקס אפניאה-היפו אפניאה, AHI >5). קרוב ל-70% מהמשתתפים היו גברים, גילם הממוצע של המטופלים היה 53 , כולם עם BMI  נמוך מ-43. משך המעקב הממוצע היה 5.3 שנים, כשזמן המעקב הארוך ביותר היה 15 שנים. שיעור מקרי המוות הקרדיאלי הפתאומי (כולל מקרים בהם הצליחה ההחייאה) עמד על 0.27% בשנה.  121 מהמטופלים סבלו ממוות קרדיאלי פתאומי. מתוכם 58 מסיבה לא ידועה או לא מוגדרת, 44 בשל הפרעות קצב חדריות,  18 בשל אוטם חריף של שריר הלב ומטופל אחד בשל קריש ריאתי מסיבי. 21 מהמטופלים עברו החייאה מוצלחת באמצעות דפיברילטור או באמצעות טיפול מציל חיים.  

בניתוח רב משתנים, גורמי סיכון עצמאיים למוות קרדיאלי פתאומי כוללים גיל, יתר לחץ דם, מחלת לב כלילית , קרדיומיופתיה או אי ספיקת לב, אקטופיה חדרית או טכיקרדיה חדרית קצרה (nonsustained ventricular tachycardia ) ורמות נמוכות של סטורצית חמצן לילית.

נמצא כי במטופלים בני 60 או יותר יחס הסיכונים למוות קרדיאלי פתאומי הוא 5.53,  ציון של 20 או יותר במדד האפניאה-היפו אפניאה (AHI) היה בעל יחס סיכונים של 1.60, הסיכון היחסי בשל סטורציה לילית של חמצן מתחת ל-93% עומד על 2.93 והסטורציה הלילית הנמוכה ביותר של 78%, בעלת HR של 2.60. כל גורמי הסיכון הללו היו עם מובהקות של p<0.0001.  המטופלים עם AHI השווה ל, או גבוה מעשרים, היו בסיכון מוגבר של 60% לסבול ממוות קרדיאלי פתאומי, ואלה מביניהם שריווי החמצן הלילי צנח מתחת ל-78% בשנתו היה בסיכון מוגבר של 81% לסבול ממוות קרדיאלי פתאומי. חומרתה של ההיפוקסיה הלילית יכלה לחזות את הסיכון לתמותה קרדיאלית פתאומית גם בצורה עצמאית מגורמי הסיכון האחרים. החוקרים כותבים כי טיפולים אפשריים למצב של ה פרעות נשימה בשינה הם ירידה במשקל, שינה על הצד ולא על הגב ושימוש במכשיר CPAP (continuous positive airway pressure).

לכתבה במדסקייפ

JACC 2013