בעקבות תוצאות סקירה חדשה שפורסמה ב-Cochrane Database Systematic Reviews מסבירים חוקרים כי למספר תרופות אנטי-אריתמיות, ממשפחות IA, IC ו-III, וכן חסמי ביתא, תועלת מתונה בשמירה על מקצב סינוס בחולים לאחר היפוך פרפור פרוזדורים. עם זאת, הטיפול כרוך בתופעות לוואי ועדיין לא ברורה ההשפעה על שיעור האירועים המוחיים, תסחיפים סיסטמיים או אי-ספיקת לב.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי פרפור פרוזדורים הינה הפרעת הקצב הממושכת הנפוצה ביותר. לעיתים קרובות חלה הישנות של הפרעת הקצב לאחר השבת מקצב סינוס תקין. תרופות אנטי-אריתמיות משמשות באופן נרחב למניעת הישנות, אך ההשפעה של תרופות אלו על התמותה ותוצאות קליניות אחרות, אינה-ידועה.

במסגרת המחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לקבוע את ההשפעה של טיפול ארוך-טווח בתרופות אנטי-אריתמיות בחולים שחזרו למקצב סינוס לאחר פרפור פרוזדורים. הם התמקדו בהשפעה על שיעורי התמותה, אירועים מוחיים ותסחיפים, וכן העריכו את תופעות הלוואי, הפרעות קצב והישנות פרפור פרוזדורים.

לשם כך, הם ערכו עדכנו את החיפוש במאגרי CENTRAL, MEDLINE ו-EMBASE ובחרו מחקרים אקראיים ומבוקרים שהשוו בין תרופות אנטי-אריתמיות ובין קבוצת בקרה (ללא טיפול, טיפול-דמה או תרופות לאיזון קצב), או עם תרופות אנטי-אריתמיות אחרות, במבוגרים עם פרפור פרוזדורים בהם הושב מקצב סינוס. החוקרים לא כללו חולים עם פרפור פרוזדורים לאחר-ניתוח.

בעדכון הנוכחי, 11 מחקרים חדשים ענו על הקריטריונים לסקירה, עם סך כולל של 56 מחקרים וכ-20,000 חולים. בהשוואה לביקורות, תרופות ממשפחה IA, Quinidine ו-Disopyramide (יחס סיכויים של 2.39, NNH=109) ו-Sotalol (יחס סיכויים של 2.47, NNH=166) לוו בסיכון מוגבר לתמותה מכל-סיבה. תרופות אנטי-אריתמיות אחרות לא השפיעו על שיעורי התמותה.

מספר תרופות ממשפחת IA (Disopyramide, Quinidine), IC (Flecainide, Propafenone) ו-III (Amiodarone, Dronedarone, Doeftilide ו-Sotalol) הפחיתו משמעותית את שיעורי ההישנות של פרפור פרוזדורים (יחס סיכויים של 0.19-0.70, NNT=3-16). חסמי ביתא (מטופרולול) הפחיתו גם כן את שיעורי ההישנות של פרפור פרוזדורים (יחס סיכויים של 0.62, NNT=9).

כל התרופות שנבחרו, למעט Amiodarone, Dronedarone ו-Propafenone, העלו את הסיכון להפרעות קצב.

החוקרים מסכמים וכותבים כי מספר תרופות ממשפחת IA, IC ו-III, כמו גם תרופות ממשפחת II (חסמי ביתא) נמצאו בעלות יעילות מתונה בשמירה על מקצב סינוס לאחר היפוך פרפור פרוזדורים. עם זאת, טיפול זה מעלה את הסיכון לתופעות לוואי, כולל הפרעות קצב, וחלק מהטיפולים (Disopyramide, Quinidine ו-Sotalol) עשויים להביא לעליה בשיעורי התמותה. יש לערוך מחקרים נוספים במטרה לקבוע את ההשפעה על תוצאות קליניות (אירוע מוחי, תסחיפים, אי-ספיקת לב).

Cochrane Database Syst Rev. 2012 May

לידיעה ב-Pubmed