מאת ד”ר נגה ליפשיץ

מתוצאות מחקר שפורסם בגיליון ה-28 בספטמבר 2010 של ה- Journal of the American College of Cardiology, עולה כי נמצא קשר בין פעילות גופנית במהלך העבודה ובשעות הפנאי ובין סיכון נמוך יותר לפתח אי ספיקת לב.

לדברי החוקרים, בעבודות קודמות נמצא קשר מבוסס בין פעילות גופנית ובין ירידה בסיכון למחלת לב כלילית ולשבץ. עם זאת, בספרות קיימים נתונים מעטים על הקשר שבין פעילות גופנית ובין אי ספיקת לב. הם מוסיפים כי מרבית העבודות בדקו פעילות גופנית המבוצעת בשעות הפנאי, ופחות התייחסו לפעילות המבוצעת במסגרת מקום העבודה או ההגעה אליו.

המחקר נערך בפינלנד, וכלל מדגם משתתפים שלקחו חלק ב-7 סקרי אוכלוסין בשנות ה-70, 80 ו-90 של המאה הקודמת. החוקרים איתרו 28,334 גברים ו-29,874 נשים בגיל 25-74 שנה שלא סבלו מאי ספיקת לב בעת ההצטרפות. המשתתפים מילאו שאלון בעת ההצטרפות, על מנת להעריך את רמת הפעילות בשעות הפנאי, במהלך הגעה לעבודה, ובשעות העבודה. החוקרים ערכו תקנון של התוצאות לגיל, עישון, השכלה, צריכת אלכוהול, מדד מסת הגוף, לחץ דם סיסטולי, רמת הכולסטרול, היסטוריה של אוטם לבבי, מחלת לב מסתמית, סוכרת, מחלת ריאות, טיפול תרופתי להורדת לחץ דם וסוגי פעילות אחרים.

החוקרים סיווגו את רמת הפעילות במקום העבודה ל-3 דרגות: נמוכה (עבודה הכוללת ישיבה במשרד), בינונית (עבודה הכוללת עמידה והליכה), וגבוהה (עבודה הכוללת הליכה והרמת משאות, או עבודה ידנית קשה). כמו כן חילקו החוקרים את רמת הפעילות במהלך ההגעה והחזרה ממקום העבודה ל-3 דרגות. הדרגות כללו הגעה בכלי רכב או הגעה שאינה דורשת פעילות , הליכה או רכיבה על אופניים שאורכות 1-29 דקות בכל יום, והליכה או רכיבה על אופניים למשך יותר מ-30 דקות בכל יום. את הפעילות הגופנית בשעות הפנאי סיווגו החוקרים לדרגה נמוכה (פעילות מינימאלית, כגון קריאה או צפיה בטלוויזיה), בינונית (4 שעות בשבוע לפחות של פעילות כלשהי, דוגמת הליכה, רכיבה על אופניים, גינון קל), וגבוהה (3 שעות בשבוע לפחות של פעילות כגון ריצה, שחיה, גינון או ספורט תחרותי).

החוקרים מדווחים כי לאורך מעקב ממוצע בן 18.4 שנים פיתחו 1,868 גברים ו-1,640 נשים אי ספיקת לב. מתוצאות המחקר עולה כי נמצא קשר הפוך בין פעילות בשעות העבודה והפנאי ובין הסיכון לאי ספיקת לב בגברים ובנשים.

עבור פעילות גופנית במקום העבודה, יחסי הסיכון (HR) לאי ספיקת לב בקרב גברים היו 1 (פעילות נמוכה), 0.9 (פעילות בינונית) ו-0.83 (פעילות גבוהה), ואילו בקרב נשים נצפו יחסי סיכון של 1, 0.8 ו-0.92, בהתאמה. יחסי הסיכון לאי ספיקת לב עבור פעילות גופנית בשעות הפנאי בקרב גברים, היו 1 (פעילות נמוכה), 0.83 (פעילות בינונית) ו-0.65 (פעילות גבוהה), ואילו בנשים נצפה HR של 1, 0.84 ו-0.75, בהתאמה.

כמו כן, בקרב נשים נמצא גם קשר הפוך בין פעילות במהלך ההגעה למקום העבודה ובין הסיכון לאי ספיקת לב. החוקרים מדווחים כי ההשפעה של שילוב כל 2 סוגי פעילות גופנית הייתה רבה יותר מזו של כל אחת בנפרד.

לאור תוצאות המחקר כותבים החוקרים כי ההשפעה של פעילות גופנית במסגרת העבודה על הסיכון לפתח אי ספיקת לב היא חשובה ומשמעותית לבריאות האוכלוסיה העובדת. לדבריהם, הכנסת המחשוב והמכשור למקומות העבודה בעשורים האחרונים הובילה לעלייה במספר האנשים שאינם פעילים במקום העבודה.

הם מציינים כי רק בנשים נמצא קשר בין פעילות במהלך ההגעה למקום העבודה ובין צמצום הסיכון לאי ספיקת לב, ומוסיפים כי הסבר אפשרי לכך הוא שהנשים הלכו או רכבו על אופניים למקום העבודה בתדירות רבה יותר מהגברים. כמו כן, ייתכן והקשר בין פעילות גופנית ובין הסיכון לאי ספיקת לב מתווך ע”י השפעת הפעילות על גורמי סיכון לאי ספיקת לב, דוגמת לחץ הדם, פרופיל השומנים, רגישות לאינסולין ומשקל הגוף.

   J Am Coll Cardiol, 2010; 56:1140-1148

לידיעה במדסקייפ