מאת ד”ר נגה ליפשיץ

מתוצאות מחקר שפורסם בגיליון ה-28 ביוני 2010 של ה- Archives of Internal Medicine עולה כי טיפול רפואי וכישורי תקשורת טובים יותר של הרופאים, בשילוב עם התאמה מוקדמת של הטיפול התרופתי, הובילו לשיפור ההיענות לטיפול התרופתי בקרב מטופלים עם יתר לחץ דם.

לדברי החוקרים, בעבודות קודמות נמצא כי פחות מ-75% מהמטופלים המתחילים טיפול חדש להורדת לחץ דם, ממשיכים ליטול את הטיפול לאחר 6 חודשים. הם כותבים כי ככל שהרופאים הם בעלי ידע רפואי רב יותר, כך גדלים הסיכויים שהם יעבירו את המידע הרלוונטי למטופל. כמו כן, ייתכן שרופאים עם כישורי קבלת החלטות טובים יותר משלבים את העדפת המטופל ומשפחתו לתהליך קבלת ההחלטות, וכך גדלה ההיענות לטיפול.

המחקר כלל 1,161 רופאים מקנדה שהחלו לעבוד בשנים 1993-2007. במסגרת תהליך הרישוי עברו הרופאים בחינת כישורים קליניים ארצית, המעריכה את כישורי התקשורת ואת יכולת ההערכה הקלינית ופיתוח הגישה לטיפול. 645 מהרופאים הורו על טיפול תרופתי כנגד יתר לחץ דם במטופל אחד לפחות לאורך תקופת המחקר, ונכללו 13,205 מטופלים שהחלו טיפול להורדת לחץ דם והמשיכו במעקב ב-6 החודשים הראשונים לטיפול. גיל המשתתפים הממוצע היה 61.4 שנים, 57.7% היו נשים, ו-40.4% מהמשתתפים סבלו מיתר לחץ דם מסובך (בחולים עם מחלות רקע נוספות או צורך בטיפול משולב במספר תרופות).

החוקרים מדווחים כי התרופות שניתנו בשכיחות הגבוהה ביותר כקו ראשון לטיפול כללו תרופות מקבוצת מעכבי ה-ACE, משתנים או חסמי תעלות הסידן. החוקרים העריכו את היענות המטופלים לטיפול תוך שימוש בתיעוד הדרישה למרשמים מבתי המרקחת. חוסר היענות לטיפול הוגדר כאי-מילוי חוזר של המרשם במשך 3 חודשים לפחות. את כישורי התקשורת של הרופאים עם המטופלים ואת הגישה הקלינית ויכולת קבלת ההחלטות, העריכו החוקרים תוך שימוש בתוצאות בחינת הרישוי הקנדית. כמו כן, החוקרים תיעדו את בחירת הרופאים בטיפול התרופתי, שינויים שנעשו בטיפול וכן את המעקב אחר המטופלים, וכן אספו נתונים על גיל, מין ומומחיות הרופאים.

מתוצאות המחקר עולה כי במהלך 6 החודשים הראשונים לטיפול הפסיקו 22.2% מהמטופלים את הטיפול התרופתי. החוקרים מציינים כי נמצא קשר בין גיל צעיר יותר, מין זכר, והתחלת טיפול באשפוז או בחדר המיון, ובין סיכוי גבוה יותר לחוסר היענות לטיפול. כמו כן, מטופלים שהחלו טיפול במשתנים היו בעלי סיכוי גבוה יותר לחוסר היענות לטיפול.

שינוי מוקדם של הטיפול הוריד באופן מובהק את הסיכוי לחוסר היענות (OR 0.45, 95% CI 0.37-0.54). בנוסף, נמצא קשר בין ציון גבוה יותר בפרק הידע וקבלת ההחלטות של בחינת הרישוי של הרופאים, ובין שינוי של הטיפול התרופתי בשבועיים הראשונים לטיפול (OR 1.25, 95% CI 1.01-1.53). ככל שהרופאים קיבלו ציון גבוה יותר בפרק קבלת ההחלטות הקליניות במבחן הרישוי, כך ירד הסיכוי לחוסר היענות של המטופלים (OR 0.74, 95% CI 0.63-0.87), והחוקרים מציינים כי הקשר נותר מובהק גם לאחר שהרופאים צברו ניסיון קליני.

החוקרים מוסיפים כי נמצא קשר בין כישורי תקשורת טובים יותר של הרופאים, כפי שנבדקו בפרק איסוף המידע בבחינת הרישוי, ובין סיכוי נמוך יותר לחוסר היענות של המטופלים לטיפול התרופתי.

בין מגבלות המחקר מציינים החוקרים כי הערכת ההיענות לטיפול נעשתה באופן בלתי ישיר, באמצעות מעקב אחר המרשמים.

לאור התוצאות כותבים החוקרים כי שינוי של הטיפול התרופתי היה מהגורמים המשפיעים ביותר על היענות המטופלים לטיפול, ובייחוד התאמה של המינון או החלפת התרופה לפני תום תקופת המרשם הראשון. הם מסבירים כי 22%-62% מהמטופלים החדשים בתרופות להורדת לחץ דם סובלים מתופעות לוואי שעלולות לצמצם את ההיענות לטיפול. לדבריהם, לרופאים בעלי ידע רב יותר היה סיכוי גבוה יותר לערוך שינויים בטיפול התרופתי, שכן הם עקבו אחר המטופלים באופן יעיל יותר, או שהמטופלים חשו יותר בנוח לדווח על בעיות שצצו במהלך הטיפול.

לפיכך ממליצים החוקרים לשים דגש על איסוף המידע וקבלת ההחלטות הקליניות במהלך הכשרת הרופאים, וכן לפתח כלים שיעודדו וישפרו את כישורים אלו לאורך שנות העבודה. לדוגמה, שילוב של טכנולוגיות רפואיות בתוכנות התיקים הרפואיים הממוחשבים, עשוי לשפר את המעקב האישי אחרי המטופל.

Arch Intern Med. 2010;170:1064-1072.

לידיעה במדסקייפ