בגליון פברואר של Critical Care Medicine פירסם צוות של American College of Critical Care Medicine (ACCM) הנחיות לתמיכה בחולים ובני משפחתם ביחידות טיפול נמרץ במבוגרים, ילדים או יילודים.

המלצות IOM (Institute of Medicine) משנת 2001 התמקדו בטיפול הממוקד בחולה ולא ברופא או במחלה, עם המלצות לטיפול וקבלת החלטות המותאמת להעדפות ואמונות החולה. אין מקום בו הצורך ברפואה הממוקדת בחולה גדול יותר מאשר ביחידות טיפול נמרץ, שם מעורבות המשפחה והחולה עשויה להשפיע משמעותית על תהליך קבלת ההחלטות ותוצאות הטיפול בחולה.

מודל IOM הממוקד בחולה משלב את המאפיינים הבאים:

• החולים ובני משפחתם מיודעים ומעורבים באופן פעיל בתהליך קבלת ההחלטות והטיפול העצמי.


• הטיפול בחולה מבוסס על טיפול שילוב של קבוצות מטפלים שונות.


• מערכת הבריאות דואגת לתמיכה פיזית ורגשית בחולה ובבני משפחתו.


• הצוות הרפואי מכיר ומבין את האמונות והתפיסות התרבותיות של החולה.


• הצוות הרפואי מבין ומיישם עקרונות למניעת מחלות ושינוי התנהגותי המתאים למגוון אוכלוסיות.

לעיתים קרובות, חולים בטיפול נמרץ אינם יכולים לתקשר עם הצוות הרפואי או להשתתף בתהליך קבלת ההחלטות, ולכן המנדט עובר לאחרים, לרוב לידי קרובי משפחה מדרגה ראשונה.

חולים ובני משפחה מבקשים לקחת חלק גדול יותר בתהליך קבלת ההחלטות, ומבקשים מהצוות הרפואי לענות טוב יותר על צרכי החולה ובני המשפחה. למרות החששות הללו, בני המשפחה חשים לרוב שהם אינם מיודעים ואינם לוקחים חלק בתהליך קבלת ההחלטות הרפואיות והטיפול היומיומי בטיפול נמרץ. בכדי ליישם את מודל הטיפול הממוקד בחולה במלואו ביחידות טיפול נמרץ, יש לכלול את בני המשפחה כשותפים פעילים בתהליכי קבלת ההחלטות והטיפול בחולה.

ההנחיות המובאות להלן הן ההנחיות הראשונות המגדירות סטנדרטים לשילוב בני משפחה בתהליך קבלת ההחלטות בטיפול בחולה ביחידות טיפול נמרץ. ההנחיות גובשו ע”י צוות מומחים מיחידות טיפול נמרץ מבוגרים, ילדים ויילודים, ולאחר סקירת הספרות הרפואית ולמעלה מ-300 מחקרים בנושא.

הנושאים שנסקרו כללו קבלת החלטות, התמודדות בני המשפחה, סטרס הקשור לאינטראקציה בתוך המשפחה, תמיכה תרבותית, תמיכה רוחנית/דתית, ביקורי בני משפחה, נוכחות בני משפחה בסבבים רפואים, נוכחות בני משפחה בהחייאה, הסביבה המשפחתית בטיפול, וטיפול פליאטיבי.

סה”כ הוצגו 43 המלצות, וביניהן:

• תמיכה במודל קבלת החלטות משותפות ולא בתהליך קבלת החלטות חד-צדדי מצד הרופא, דבר שעשוי לצמצם את הסטרס בקרב בני המשפחה, ויסייע להם להתמודד.


• פגישות מוקדמות וחוזרות בכדי לצמצם את הסטרס של בני המשפחה ולשפר את העקביות והרגישות התרבותית בתקשורת, ושימוש במושגים אותם בני המשפחה עשויים להבין. שיפור התקשורת עשוי גם לסייע בביצוע הנחיות מתקדמות יותר.


• כיבוד בקשות הולמות הנובעות ממאפיינים תרבותיים למסירת האמת וסירוב מדעת.


• תמיכה רוחנית, עידוד וכיבוד תפילות והיצמדות למנהגים מסורתיים, שעשויים לסייע לחולים ולבני המשפחה להתמודד עם המחלה, המוות ותהליך הגסיסה. בנוסף לייעוץ רוחני פורמלי, אנשי הצוות ביחידות טיפול נמרץ עשויים לסייע לענות על הצרכים הרוחניים והתרבותיים של החולים ובני המשפחה.


• תידרוך וחינוך הצוות בכדי להקטין למינימום את ההשפעה של האינטראקציה במשפחה על הצוות.


• נוכחות בני משפחה הן בסבבים הרפואיים והן בהחייאה, דבר שעשוי לסייע לבני המשפחה להתמודד עם המוות של קרוביהם.


• ביקורים פתוחים וגמישים.


• גישה ידידותית למשפחה, וחיפוש פתרונות.


• חדרי המתנה הקרובים לחדרי החולים ונוחים לבני המשפחה


• תמיכה משפחתית לפני, במהלך ולאחר המוות


• טיפול בתסמינים ומעורבות בני המשפחה בתהליכי הטיפול הפליאטיבי במטרה לשפר את הטיפול ביחידות טיפול נמרץ.

הכללת ושילוב בני המשפחה כחלק אינטגרלי מהטיפול ביחידות טיפול נמרץ, הינם הכרחיים להחלמה או סיוע בתהליך הגסיסה של החולים.

Crit Care Med. 2007;35:605-622.

לידיעה במדסקייפ