ממחקר חדש עולה כי Atorvastatin במינון גבוה עשוי להיות טוב יותר ממינון סטנדרטי של Simvastatin. הורדת רמות LDL באמצעות סטטינים הפכה בעשור האחרון למשטר טיפול סטנדרטי בחולים עם מחלה לבבית קורונרית (CHD). הראיות מצביעות כי הורדת רמות LDL בעוצמה חזקה יותר מהטיפול השגרתי, תביא לשיפור נוסף במחלת עורקים קורנרים יציבה.

בתקופה שבין מרץ 1999 ועד מרץ 2005, נרשמו 8,888 מבוגרים מתחת לגיל 80 עם היסטוריה של התקף לב בצפון אירופה. הנבדקים חולקו לטיפול במינון גבוה של Atorvastatin (80 מ”ג ליום, n=4,439) או מינון רגיל של Simvastatin (20 מ”ג ליום, n=4,449). חציון תקופת המעקב עמד על 4.8 שנים. המדד העיקרי היה הופעת אירוע קורונרי רציני, שהוגדר כתמותה קורונרית, Acute MI לא-פטאלי או דום לב עם החייאה.

במהלך הטיפול, ממוצע רמות LDL עמד על 104 ± 0.3 mg per dL בעקבות טיפול ב-Simvastatin ו- 81 ± 0.3 mg per dL עם Atorvastatin. 463 נבדקים מקבוצת מטופלי Simvastatin עברו אירוע קורונרי רציני (10.4%), לעומת 411 נבדקים (9.3%) מקבוצת מטופלי Atorvastatin (Hazrd Ratio של 0.89, 95% CI 0.78-1.01, P=0.07). למרות ש-Acute MI לא-פטאלי התרחש ב-321 (7.2%) ו-267 (6%) נבדקים,בהתאמה (HR=0.83, 95% CI 0.71-0.98, P=0.02), לא נמצא כל הבדל עבור שני המרכיבים האחרים של המדד העיקרי.

אירוע קרדיווסקולרי רציני הופיע ב-608 נבדקים בקבוצת Simvastatin ו-533 נבדקים בקבוצת Atorvastatin, בהתאמה (HR=0.87, 95% CI 0.77-0.98, P=0.02). לא דווח על אף אירוע קורנרי בקרב 1,059 נבדקים מקבוצת Simvastatin ו-898 נבדקים מקבוצת Atorvastatin (HR=0.84, 95% CI 0.76-0.91, P<0.001). תמותה לא-קרדיווסקולרית נרשמה ב-156 נבדקים (3.5%) ו-143 נבדקים (3.2%), בהתאמה (HR=0.92, 95% CI 0.73-1.15, P=0.47). לא נמצא הבדל בשיעורי התמותה מסיבה כלשהי (374 (8.4%) בקבוצת Simvastatin ו-366 (8.2%) בקבוצת מטופלי Atorvastatin. HR=0.98, 95% CI 0.85-1.13, P=0.81).

למרות שבקבוצת Atorvastatin נרשמו שיעורים גבוהים יותר של הפסקת תרופה בעקבות תופעות לוואי לא-רציניות, עליה ברמות Transaminase הביאה למספר גדול יותר של הפסקות טיפול בקבוצת Simvastatin (43 [1.0%] vs 5 [0.1%]; P < .001). מיופתיה חמורה ו-Rhabdomyolysis היו נדירים בשתי הקבוצות.

במחקר זה של נבדקים עם MI קודם, הורדה אינטנסיבית של LDL לא הביאה לירידה משמעותית במדד העיקרי של אירוע קורונרי חמור, אך הקטינה את הסיכון לתוצאות משניות אחרות וAcute MI לא-פטאלי. לא נמצא הבדל בתמותה קרדיווסקולרית או תמותה מכל סיבה. נבדקים עם MI עשויים להרוויח מהורדה אינטנסיבית של רמות LDL, ללא עליה בתמותה לא-קרדיווסקולרית או תופעת לוואי חמורה.

במאמר מערכת, ד”ר קנון ממסצ’וסטס טען כי המחקר הוא תוספת חשובה למאגר הראיות הנוכחי. רופאים המטפלים בחולים עם מחלה וסקולרית צריכים להבטיח שכל מטופל שראוי לקבל טיפול בסטטינים יקבל את הטיפול במינון המתאים. הכוונה היא לנבדקים עם מחלת עורקים קורונרים מתועדת, בעיקר חולים עם אירועים אקוטיים לאחרונה, וחולים עם מחלת עורקים פריפרים ומחלות צרברווסקולריות (בהם נצפתה ירידה של 30% בשבץ בעקבות טיפול במינון סטנדרטי של סטטינים וירידה נוספת של 20% בשבץ לאור טיפול בסטטינים במינון גבוה). מספר מחקרים עם מינון סטנדרטי של סטטינים הראו כי נבדקים עם גורמי סיכון קורונרים זוכים לירידה משמעותית בסיכון להתפתחות אירוע קרדיווסקולרי.

JAMA. 2005;294:2292-2294, 2437-2445

לידיעה במדסקייפ