ממחקר חדש עולה כי דיאטה בה פחמימות מוחלפות באופן חלקי בחלבונים ובשומנים בלתי-רוויים (Monounsaturated) עשויה לשפר את לחץ הדם, רמות השומנים והסיכון הקרדיאלי.

הקטנת צריכת שומן רווי מומלצת באופן גורף למניעת מחלות קרדיווסקולריות, עדיין לא ידוע מהו מרכיב המזון המתאים להחליף את השומנים הרוויים.

המחקר נערך בבולטימור בתקופה שבין אפריל 2003 ועד יוני 2005.  164 מבוגרים במצב פרה-יל”ד או יל”ד בשלב 1, חולקו לשלוש קבוצות, לבדיקת השפעות 3 דיאטות שונות, הכוללות צריכה מוקטנת של שומן רווי. כל דיאטה כללה 3 מחזורי האכלה, כל מחזור נמשך 6 שבועות. דיאטה אחת היתה עשירה בפחמימות, דיאטה שניה עשירה בחלבונים, כמחציתם ממקור צמחי והדיאטה השלישית היתה עשירה בשומן בלתי-רווי, בעיקר Monounsaturated.

משקל הגוף נותר קבוע במשך ההאכלה האיזוקלורית.

בהשוואה לתחילת המחקר, לחץ הדם, רמות LDL והסיכון המשוער למחלת לב קורונרית היו נמוכים יותר בעקבות כל אחת מהדיאטות. עם זאת, בהשוואה לדיאטת פחמימות, דיאטת החלבונים היתה קשורה בירידה נוספת בממוצע לחץ הדם הסיסטולי של 1.4 מ”מ כספית (P=0.002) ו-3.5 מ”מ כספית (P=0.006) בנבדקים עם יל”ד. דיאטת החלבונים היתה קשורה גם בירידות נוספות של 3.3 מ”ג לד”ל עבור LDL (0.09mmol/L, P=0.01), 1.3 מ”ג לד”ל עבור רמות HDL (0.03mmol/L, P=0.02), וירידה של 15.7 מ”ג לד”ל ברמות טריגליצרידים (0.18mmol/L, P<0.001).

בהשוואה לדיאטת פחמימות, דיאטת השומנים הבלתי-רווים היתה קשורה בירידה של 1.3 מ”מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי (P=0.005) ו-2.9 מ”מ כספית בנבדקים עם יל”ד (P=0.02). למרות שלדיאטה לא היתה השפעה משמעותית על רמות LDL, היא היתה קשורה בעליה של 1.1 מ”ג לד”ל ברמות HDL (P=0.03) וירידה של 9.6 מ”ג לד”ל ברמות טריגליצרידים(P=0.02)

בהשוואה לדיאטת הפחמימות, דיאטת החלבונים והשומנים הבלתי-רווים היו קשורות בסיכון מופחת למחלת לב קורונרית תוך 10 שנים. הסיכון היה דומה בדיאטת החלבונים ובדיאטת השומנים הבלתי-רווים.

החלפת פחמימות בחלבונים או בשומנים בלתי-רווים עשויה להביא לירידה נוספת בלחץ הדם, לשפר את רמות הליפידים ולהוריד את הסיכון הקרדיווסקולרי.

מגבלות המחקר כללו תקופת האכלה קצרה בכל דיאטה, חוסר הצלחה לתקנן להשוואות מרובות, שימוש בפקטורים של תחלואה קרדיווסקולרית כתוצאות המחקר, והעדר נתונים על ההשפעות המערפלות של איבוד משקל.

להשפעות יש חשיבות קלינית וגם חשיבות בתחום בריאות הציבור. הירידה בלחץ דם והשיפור בפרופיל הליפידים מקטין את הסיכון הקרדיווסקולרי באוכלוסיה הכללית ומקטין את הצורך בטיפול תרופתי באנשים עם רמות גורמי סיכון מעל הסף לטיפול.

במאמר מערכת, ד”ר וינברגר מאינדיאנפוליס, ציין מגבלות שונות למחקר, כולל העדר יכולת הכללה. לדעתו, הממצא המפתיע ביותר היה הירידה ברמות HDL לאחר שלב עתיר בחלבונים.

לאור ההשפעה הפוטנציאלית של רמות HDL על מחלה קרדיווסקולרית, דרוש מידע נוסף לפני שניתן להמליץ על דיאטה כזו באופן שגרתי. כמו כן, דרושות תוצאות לטווח ארוך של המחקר המתמקדות באירועים קרדיווסקולרים בכדי לשכנע הן את הרופאים והן את הציבור כי הירידה ברמות HDL הקשורה בדיאטה עשירה בחלבונים אכן משתקפת כירידה באירועים עצמם, דבר שעומד בניגוד לתפיסה הקיימת אודות HDL.

JAMA. 2005;294:2455-2466; 2497-2498

לידיעה במדסקייפ